הכנרת טטיאנה סמוי. צילום: סבסטיאן ולנייר
קונצרט פתיחת העונה של הסדרה הקאמרית באודיטוריום החדש של הקונסרבטוריון הישראלי למוסיקה מפגיש כמה מבכירי המוסיקאים הקאמריים הישראלים: הקלרניתן הישראלי-בינלאומי שנמנה עם צמרת הקלרניתנים היום בעולם, אורח קבוע על בימתנו, חן הלוי; הצ'לן הנודע, צבי פלסר, מהבולטים בנוף המוסיקה הקאמרית בארץ בעשורים האחרונים; הוויולן גלעד קרני, המתגורר בשווייץ ונהנה מקריירה חובקת עולם; נגן הקרן, חזי ניר, מהבולטים בנגני כלי הנשיפה בארץ; והפסנתרנית מירי ימפולסקי, שבסיסה בארה"ב, ומקדישה את עיקר פועלה למוסיקה קאמרית על מיטב הבמות ברחבי העולם. לכוחות ישראלים אלה חוברת, בביקורה הראשון בארץ, הכנרית הרוסייה המוערכת טטיאנה סמוי.
הרכב מעורב זה, שחבריו שיתפו פעולה כבר בעבר בפסטיבלים שונים בעולם, יגיש תכנית פסטיבלית מגוונת תחת הכותרת "בעקבות ברהמס". ברהמס עצמו מיוצג בתכנית זו בשתי השלישיות המופתיות שכתב לכלי נשיפה: השלישייה לקלרנית, צ'לו ופסנתר (1891) והשלישייה לקרן-יער, כינור ופסנתר (1865). לצד שתי יצירות אלה, כוללת התכנית שתי יצירות של מלחינים הונגריים מתחילת המאה ה- 20, בהן ניכרת השפעתה החזקה של המסורת הרומנטית הברהמסית – אדאג'ו לוויולה ולפסנתר (1905), יצירה מוקדמת של זולטן קודאי; והשישייה לקלרנית, קרן-יער, פסנתר וכלי קשת (1935) מאת ארנו (ארנסט פון) דוחנאני, יצירה סוחפת, סימפונית כמעט במצלולה, שאינה זוכה לביצועים תכופים בגלל ההרכב הבלתי שגרתי לו היא נכתבה. על אף שנת חיבורה כתובה השישייה בסגנון פוסט רומנטי בו ניכרים עקבותיו של ברהמס, אשר מילא תפקיד חשוב בראשית הקריירה של עמיתו ההונגרי.
הרכב מעורב זה, שחבריו שיתפו פעולה כבר בעבר בפסטיבלים שונים בעולם, יגיש תכנית פסטיבלית מגוונת תחת הכותרת "בעקבות ברהמס". ברהמס עצמו מיוצג בתכנית זו בשתי השלישיות המופתיות שכתב לכלי נשיפה: השלישייה לקלרנית, צ'לו ופסנתר (1891) והשלישייה לקרן-יער, כינור ופסנתר (1865). לצד שתי יצירות אלה, כוללת התכנית שתי יצירות של מלחינים הונגריים מתחילת המאה ה- 20, בהן ניכרת השפעתה החזקה של המסורת הרומנטית הברהמסית – אדאג'ו לוויולה ולפסנתר (1905), יצירה מוקדמת של זולטן קודאי; והשישייה לקלרנית, קרן-יער, פסנתר וכלי קשת (1935) מאת ארנו (ארנסט פון) דוחנאני, יצירה סוחפת, סימפונית כמעט במצלולה, שאינה זוכה לביצועים תכופים בגלל ההרכב הבלתי שגרתי לו היא נכתבה. על אף שנת חיבורה כתובה השישייה בסגנון פוסט רומנטי בו ניכרים עקבותיו של ברהמס, אשר מילא תפקיד חשוב בראשית הקריירה של עמיתו ההונגרי.