בשנת 2003 נהרג רן בפיגוע ב"מייקס פלייס" ומשהגענו, רעייתי ואני, לקונסרבטוריון, כדי להנציח את זכרו, מצאנו מגמת ג'אז משגשגת בת 80 תלמידים.
לימים הפכתי מעורב יותר ויותר בענייני הקונסרבטוריון וראיתי שלא רק הג'אז צמח והתפתח – כל המחלקות גדלו, הוקמו מחלקות חדשות ובוגרי הקונסרבטוריון זוכים בפרסים ראשונים בקטגוריות בינלאומיות. מצאתי מוסד חינוכי נפלא, ואני שמח על ההזדמנות שניתנה לי להירתם לפיתוחו.
לאחרונה הקמנו גם אגודת ידידים, וזאת במטרה "להקפיץ" את הקונסרבטוריון
מדרגה נוספת מעלה, ואם אחת, בעצם למה לא שתיים?
אני מזמין אתכם לעיין בחוברת זו, להכיר מקרוב את האבות המייסדים ואת מקורות ההשראה של המוסיקה הישראלית, "ולטעום" על קצה המזלג ממגוון הפעילויות החינוכיות והמוסיקליות המתרחשות בין כתלי הקונסרבטוריון.
זה המקום להודות לעיריית תל אביב ולמשרד החינוך והתרבות על תמיכתם הבלתי מתפשרת בקונסרבטוריון, ולמשפחת רכבי, הנרתמת לכל משימה.
ולסיום, אבקש להקדיש תודה מיוחדת למשפחת אריסון. לא יהיה זה מוגזם לומר: "בלעדיכם לא היינו כאן".
בברכה,גבי ברון
יו"ר הוועד המנהל
הקונסרבטוריון הישראלי למוסיקה