הנשפנים המובילים של תזמורת הקאמרטה הישראלית ירושלים חוברים לפסנתרית אנה קייסרמן לתכנית עשירה וצבעונית, שבמרכזה שתיים מיצירות המופת הגדולות והמקוריות להרכבי כלי נשיפה ופסנתר – החמישייה של מוצרט והשישייה של תואילה.

את החמישייה שלו לפסנתר ולכלי נשיפה משנת 1784 תיאר מוצרט במכתב לאביו כ"דבר הטוב ביותר שכתבתי מעודי". חמישייה זאת היא נקודת ציון חשובה בשינוי ביחס למוסיקה לכלי נשיפה במאה ה-18 – שחרורה מהמסגרת המקובלת של מוסיקת שעשועים לסעודות וחגיגות בחצרות אצולה והתקבלותה לתחום המוסיקה הקאמרית "הרצינית". במובנים מסוימים, החמישייה של מוצרט משקפת את העיסוק המתמיד שלו בקונצ'רטו לפסנתר באותה תקופה, שכן, מצד אחד, תפקיד הפסנתר בה בולט לעיתים באופן ניכר מעל תפקידי כלי הנשיפה, ומצד שני היא מביאה לידי ביטוי מובהק את אחד מההישגים המרשימים ביותר בקונצ'רטי לפסנתר של מוצרט: שכלול הכתיבה לכלי נשיפה במסגרת המצלול התזמורתי, הן בתפקידים סולניים והן כאנסמבל.

השישייה לפסנתר ולכלי נשיפה (1886-88) היא יצירתו הידועה ביותר כיום של המלחין האוסטרי, לודוויג תואילה. זו יצירה מלודית, שופעת הבעה, מרקמים עשירים וקסם. שני פרקיה הראשונים – אלגרו מודראטו ולארגטו – נושאים את חותם הערצתו לברהמס, ואילו בשני הפרקים האחרונים – הגבוט והפינאלה – שהושלמו כשנתיים מאוחר יותר, מבצבצים הדים מרוח התקופה החדשה, בצלילים המרמזים על מאהלר ושטראוס.

עוד בתכנית עיבודו הידוע של מרדכי רכטמן לחמישיית כלי נשיפה ליצירה המוכרת בשתי גרסאות קודמות. בגרסתה המקורית היא נכתבה על ידי ויולדי כקונצ'רטו לשני כינורות ולתזמורת. באך עיבד את הקונצ'רטו של ויולדי לעוגב סולו, עיבוד ששימש בסיס לגרסה השלישית, פרי עטו של רכטמן, לחמישיית כלי נשיפה.

השלישייה "הצוענית", היא מיצירותיו הקאמריות האהובות ביותר של היידן, הודות לפרק הפינאלה הכתוב ברוח התוססת של המוסיקה ההונגרית-צוענית. היידן כתב שלישייה זאת להרכב המסורתי של כינור, צ'לו ופסנתר, אך אופייה התוסס והלבבי בא לידי ביטוי באופן משכנע במיוחד כשהיא מבוצעת עם חליל ובסון המחליפים את כלי הקשת.