הפרויקט הקאמרי הישראלי

הסדרה הקאמרית

דניאל ברד – כינור
טומוקו אקסאקה – ויולה
מיכל קורמן – צ'לו
טיבי צייגר – קלרינט
אסף ויסמן – פסנתר
סיון מגן – נבל

היידן: שלישייה בסול מז'ור, Hob. XV:15 – לכינור, צ'לו ונבל
ברוך: קטעים לקלרינט, ויולה ופסנתר, אופ. 83
מרטינו: מוסיקה קאמרית מס' 1 לקלרינט, כינור, ויולה, צ'לו, נבל ופסנתר, H. 376
קלרה שומאן: שלוש רומנסות, אופ. 22 – לקלרינט ונבל
ברהמס: רביעיית פסנתר מס' 3 בדו מינור, אופ. 60

הפרויקט הקאמרי הישראלי – מהאנסמבלים הישראלים הוותיקים, הפעילים והמוערכים ביותר, הנהנה גם מקריירה בינלאומית עניפה – שב למרכז למוסיקה קאמרית, כדרכו, בתכנית ייחודית, מגוונת, עשירת צבעים והרכבים משתנים. הפרויקט, זוכה פרס משרד התרבות למבצעים ע"ש בנימיני לשנת 2011 וע"ש פרטוש לשנת 2017, קנה לעצמו שם של הרכב קאמרי מבריק, גמיש ומגובש, הידוע ברפרטואר המגוון שהוא מציג ובהופעותיו הסוחפות. מאז הקמתו הופיע האנסמבל בסיורי קונצרטים ברחבי צפון אמריקה, סין, אנגליה וישראל, בין השאר באולמות חשובים בניו יורק (קרנגי הול ומרכז לינקולן), וושינגטון הבירה (מרכז קנדי), לונדון (אולם ויגמור), סן פרנסיסקו, ונקובר, בייג'ין וכן לאורכה ולרוחבה של הארץ. בעונה הנכחית יופיע לראשונה בטוקיו, באולם סנטורי הנודע. עם האומנים עמם שיתף האנסמבל פעולה נמנים הוויולנים טביאה צימרמן ומייקל טרי (רביעיית גוארנרי), הכנריות ליזה פרשטמן (הולנד) ואנטייה וייטהאס (גרמניה), הצ'לן פיטר ווילי (רביעיית גוארנרי/שלישיית בוזאר) והחלילן ג'ושוע סמית (תזמורת קליבלנד). האנסמבל שם לעצמו למטרה להופיע באזורים פריפריאליים בארץ, בהם לא מתקיימים בהכרח קונצרטים סדירים, בד בבד עם קונצרטים לקהל הרחב של הסדרות באזור המרכז ובערים הגדולות. ההרכב מזמין יצירות חדשות ממלחינים ישראלים ומבצע אותן בהופעותיו בארץ ובעולם. גוף הנגנים המגוון של האנסמבל מאפשר לו ליצור תוכניות מאתגרות וייחודיות ממיטב הרפרטואר הקאמרי במגוון תזמורים רחב. אלבום הבכורה של ההרכב יצא לאור ב-2012 בחברת "אזיקה רקורדס" האמריקנית וזכה לשבחים רבים בארץ ובחו"ל. חברי האנסמבל הקבועים הם מן המוסיקאים הישראלים המצליחים בדורם, זוכי תחרויות בינלאומיות כגון צ'ייקובסקי, קסדו ואנסקו ובוגרי מיטב בתי הספר למוסיקה בעולם כגון הקונסרבטואר של פריס, ג'וליארד, ייל ואחרים.

השלישייה בסול מז'ור מאת היידן היא יצירה מלאת חן וקסם אלגנטיים, ממיטב הקלאסיקה הווינאית. אופיה המעודן יודגש בביצוע הפעם בו יחליף הנבל את הפסנתר.

הקטעים לקלרינט, ויולה ופסנתר מאת ברוך, מבליטים גוונים כליים עשירים ורכים, ובשלות הבעה סתווית, עמוקת רגש אך אינטרוספקטיבית, בנימה נוסטלגית טיפוסית לרומנטיקה הגרמנית, בדומה ליצירות שכתב ברהמס לקלרינט.

מוסיקה קאמרית מס' 1 היא יצירה ייחודית פרי עטו של בוהוסלב מרטינו, אחד המלחינים הצ'כים הבולטים במאה ה- 20, ומהמלחינים הפורים ביותר בתולדות המוסיקה. מרטינו היה מלחין קוסמופליטי ששאב השראה ממגוון גדול של מקורות: המוסיקה העממית של בוהמיה ומורביה, המוסיקה של קבוצת "השישייה" הצרפתית ושל סטרווינסקי, אליהן התוודע בשהותו בפריז ומוסיקת הג'אז. יצירותיו מתאפיינות בישירות ובהירות, ובדחף ריתמי מלא חיים ומרץ. מוסיקה קאמרית מס' 1 (1959), הכתובה כמו רבות מיצירותיו הקאמריות של מרטינו להרכב ייחודי, היא אחת מיצירותיו האחרונות. בצליליה הפותחים בולטת ההשפעה הצרפתית על המלחין, אך ככל שהיצירה מתקדמת מתבלט חותמו האישי של מרטינו. גם ההשפעות העממיות עולות על פני השטח בהטעמות חריפות, המוסיפות חספוס ברוח מוסיקה של נגנים כפריים. לצד אלה ניכר ביצירה זו גם כישרונו הלירי הטיפוסי של המלחין. הכותרת המקורית של היצירה "חגיגות ליליות" מיטיבה לתאר את אופיה.

שלוש הרומנסות של קלרה שומאן נכתבו ב-1853, במקור לכינור ולפסנתר. הן הוקדשו לכנר הנודע יוזף יואכים, ובוצעו על ידו יחד עם קלרה בפסנתר. בדומה לרומנסות ולקטעי הפנטזיה של רוברט שומאן, גם הרומנסות של קלרה שומאן מציעות סדרה של שלושה קטעי אופי קצרים ואקספרסיביים, בהלכי רוח משתנים. כמו הקטעים של רוברט שומאן, גם אלה של קלרה זכו לגרסאות שונות בכלים שונים. בקונצרט הפעם נאזין להן בקלרינט ונבל.

רביעיית הפסנתר בדו מינור, האחרונה משלוש רביעיות הפסנתר של ברהמס, היא יצירה דרמטית וסוערת, שופעת הבעה עמוקה, וכמו רבות מיצירותיו של ברהמס, היא קשורה קשר עז למשולש היחסים המורכב בין ברהמס לבין חבריו הקרובים, בני הזוג רוברט וקלרה שומאן. ברהמס החל בכתיבה ב-1854-56, על רקע סערת הרגשות שאחזה אותו בעקבות ההתקרבות בינו לבין קלרה שומאן, בשנותיו האחרונות של רוברט, כשהוא דואג לשלומו של שומאן לאחר שזה ניסה לשים קץ לחייו, שוהה במחיצתה של קלרה ותומך בה בזמן שבעלה שוהה בבית חולים לחולי נפש עד למותו ביולי 1856. חלק גדול מהרגשות הסבוכים שהסעירו את נפשו של ברהמס באותה תקופה מצאו דרכם לרביעיית הפסנתר אופ. 60. בין השנים 1873-75 שב ברהמס ליצירה וערך בה שינויים מרחיקי לכת, אך רוחה של היצירה נותר גם בגרסתה הסופית סוער כשהיה. הוא ניסה לתאר את רוח היצירה בדברים שכתב לחבר: "דמיין אדם שלא נותר לו דבר והוא מבקש לשים קץ לחייו". בשפה טרגית עוד יותר כתב ברהמס למו"ל זימרוק, תוך שהוא רומז בדבריו לדמותו של ורתר, הגיבור הסנטימנטלי והמורבידי של הרומן של גתה, "ייסורי ורתר הצעיר". בין שלושה פרקים דרמטיים, סוערים ואף דמוניים, נחבא בליבה של היצירה, כפרקה השלישי, אחד הפרקים האיטיים הנפלאים ביותר שכתב ברהמס מימיו – פרק שובה לב ושופע רגש, במי מז'ור, שנתפס בעיניי רבים כשיר אהבה עמוק, אשר תואר אף כברכת הפרידה של ברהמס לקלרה כאהובתו.

״קונצרט מרהיב של אנסמבל מגוון״ (ניו יורק טיימס)

"אנסמבל המורכב מסולנים ברמה בינלאומית שכשהם חוברים יחדיו האגו מתפוגג, ונותרים מוסיקאים שחושבים, נושמים ומנגנים כאחד." (טיים אאוט ניו יורק)

"האודיטוריום המלא בקונסרבטוריון שטריקר, והאווירה החגיגית הראו שהקונספט של הפרויקט הקאמרי הישראלי עובד." (הארץ)

"הקהל יצא מגדרו" (Seen and Heard International)