אנסמבל מיתר
הגר שחל – חליל
תמר ענבר – אבוב וקרן אנגלית
יונתן הדס – קלרינט
נדב כהן – בסון
פרנצ'סקו ד'אורציו (איטליה) – כינור
משה אהרונוב – ויולה
יוני גוטליבוביץ' – צ'לו
ערן בורוביץ' – קונטרבס
עמית דולברג – פסנתר
אחרי המלחמה
מיו: סימפוניה קאמרית מס' 2 – לחליל, קרן-אנגלית, בסון, כינור, ויולה, צ'לו וקונטרבס, אופ. 49, "פסטורלית"
שולהוף: דיברטיסמאן לאבוב, קלרינט ובסון
מרטינו: רביעייה לפסנתר, אבוב, כינור וצ'לו
ראוול: ברסז והבנרה לכינור ופסנתר
סטרווינסקי: סוויטה מתוך "מעשה בחייל" – לכינור, קלרינט ופסנתר
גדעון קליין: שלישייה לכינור, ויולה וצ'לו
מיו: סימפוניה קאמרית מס' 3 – לחליל, קלרינט, בסון, כינור, ויולה, צ'לו וקונטרבס, אופ. 71, "סרנדה"
קונצרט מקדים, בביצוע אריאל לוי, תלמיד סקסופון מצטיין בקונסרבטוריון, בכיתתו של גן לב, יערך בשעה 19:45 באולם רן ברון
לרכישת כרטיסים: 03-5466228
לרכישת כרטיסים אונליין לחצו כאן
אנסמבל מיתר הוא מההרכבים הישראלים הבולטים בארץ ובעולם בתחום המוסיקה העכשווית.
תכנית הקונצרט מציגה פנורמה עשירה ומרתקת של יצירות להרכבים שונים ומגוונים מאת מלחינים שפעלו באירופה בין סוף מלחמת העולם הראשונה לסוף מלחמת העולם השנייה והציעו סגנוות מוסיקליים אישיים ומקוריים המתכתבים עם מסורות מוסיקליות קודמות שונות – הבארוק והקלאסיקה של המאה ה-18, מוסיקה עממית וסגנונות שונים של מוסיקה קלה ופופלארית (ג'ז, טנגו, קברט ומוסיקת רחוב).
דריוס מיו הצרפתי היה מהמלחינים הפוריים ביותר במאה ה-20. שתי הסימפוניות הקאמריות שלו, משנת 1918 ומשנת 1921, הן פנינים קטנות של מוסיקה מקסימה, תוססת, לירית ושנינה, החותרת תחת התפיסה הגרנדיוזית של הסימפוניה הרומנטית. ניכרות בהן השפעות המוסיקה הברזילאית והדרום האמריקאית שבולטות ברבות מיצירותיו של מיו. ארווין שולהוף וגדעון קליין היו שניים ממלחיני האסכולה הצ'כית היהודית שחייהם ואמנותם נגדעו באכזריות בטרם עת בשואה. שלישיית כלי הקשת של גדעון קליין (1944) היא יצירת מופת קאמרית המשלבת בין אלמנטים עממיים צ'כיים למוסיקה אקספרסיבית מאוד, מלאת עוצמה והבעה. הדיברטיסמאן לכלי נשיפה של ארווין שולהוף (1927) כתוב במסורת הדיברטימנטי הקלאסיים כסוויטה של פרקים קצרים ברוח קלה ובהשפעת סגנונות שונים של מוסיקה פופולרי, כפי שניתן ללמוד מכותרות כמה מפרקיו – בורלסקה, רומנסרו, צ'רלסטון ופלורידה. בוהוסלב מרטינו, גם הוא בין הבולטים במלחינים הצ'כיים במחצית הראשונה של המאה ה-20. הוא הרבה לכתוב במגוון ז'אנרים, בכלל זה מוסיקה קאמרית. הרביעייה להרכב הייחודי של אבוב, כינור, צ'לו ופסנתר (1947) כתובה בסגנון ניאו-קלאסי מובהק, בהיר, אלגנטי ומלא חן, המביט לאחור למסורות האירופאיות של המאה ה-18. הסוויטה מתוך "מעשה בחייל" מאת איגור סטרווינסקי (1919) היא מהיצירות הקאמריות הידועות ביותר מן התקופה, ואחת המרכזיות בתקופה הניאו-קלאסית ביצירתו של סטרווינסקי. כמו יצירותיהם של מיו ושולהוף, גם היא משלבת השפעות מהמוסיקה הקלה של התקופה, הבולטות במיוחד בפרק טנגו-ואלס-רגטיים.
