בטהובן סונטה לפסנתר מס' 6 בפה מז'ור, אופ. 10 מס' 2
בטהובן סונטה לפסנתר מס' 23 בפה מינור, אופ. 57, "אפאסיונטה"
* יצירתו של צבי אבני מבוצעת לכבוד שנת ה-80 לייסוד הקונסרבטוריון – אבני נמנה עם תלמידי הקומפוזיציה והתיאוריה במוסד בשנות ה-50 של המאה ה-20.
קונצרט מקדים בביצוע רוני דגן, תלמידת כינור בקונסרבטוריון בכיתתו של גיא פיגר, יערך בשעה 10:45, באולם רן ברון.
סדרת הפסנתר בעונה זו מציגה כמה מהפסנתרנים שנבחרו לאורך השנים להשתתף בתכנית היוקרתית Building Bridges שייסד סר אנדראש שיף בשנת 2014.
שיר זמל, מהפסנתרניות הבולטות בישראל, נהנית מקריירה בינלאו
סדרת הפסנתר בעונה זו מציגה כמה מהפסנתרנים שנבחרו לאורך השנים להשתתף בתכנית היוקרתית Building Bridges שייסד סר אנדראש שיף בשנת 2014.
שיר זמל, מהפסנתרניות הבולטות בישראל, נהנית מקריירה בינלאומית מגוונת כסולנית, כנגנית קאמרית וכפדגוגית. הופיעה על הבמות היוקרתיות ביותר בעולם לשבחי הביקורת. מבקרי מוסיקה הגדירו אותה כ"פסנתרנית נהדרת" עם "מסירות מלאה למוסיקה", "יכולות טכניות מרהיבות" (גלובס) ו״אישיות ואנרגיה בלתי ניתנות לעצירה״ (timesunionPlus). ביצועיה תוארו כ"מרתקים מתחילתם ועד סופם" (The Jerusalem Post). הופיעה, בין היתר, בקרנגי הול בניו-יורק, במוזיקפראיין בוינה, בקונצרטהאוס בברלין, במוצרטאום בזלצבורג, בבטהובן-האוס בבון, במרקין הול, בסטיינוויי הול, בשרייבר הול, בלינקולן סנטר, בתיאטרון ירושלים, במוזיאון תל אביב ועוד. זוכת פרסים ראשונים בתחרויות שונות. הוזמנה באופן אישי על ידי הפסנתרן הנודע סר אנדראש שיף לנגן סדרת רסיטלים ברחבי אירופה כחלק מהסדרה "Building Bridges". השתתפה בפסטיבלים בינלאומיים ביניהם רוויניה, Music@Menlo, IMS Prussia Cove, IMS Open Chamber Music, פסטיבל מנוחין, פסטיבל הפסנתר מנטה בפינלנד ופסטיבל IKIF, ניו יורק. ייסדה יחד עם אחיה, הפסנתרן דרור זמל, את דואו הפסנתר הירושלמי. הופיעה עם אמנים בעלי שם כגון גילברט קאליש, קולין קאר, איזבל לאונרד, חגי שחם, צבי פלסר, נעם בוכמן, חברי התזמורת הפילהרמונית הישראלית וחברי ה- Chamber Music Society של לינקולן סנטר. היתה חברת האנסמבל ACJW של קרנגי הול במסגרתו הופיעה בקביעות בקרנגי הול ובאולמות נוספים, ופעלה להעמקת החינוך המוסיקלי ולחיזוק קשרי מוסיקה וקהילה ברחבי ניו-יורק. נמנית עם סגל ההוראה באקדמיה למוסיקה ולמחול בירושלים ובקונסרבטוריון הישראלי למוסיקה תל אביב. לימדה באוניברסיטאות בארה"ב והעבירה כיתות אמן בישראל, באירופה, בארה"ב ובאסיה. למדה אצל לנה נמירובסקי ויסקינד. השלימה את לימודי התואר הראשון באקדמיה למוסיקה בירושלים בהצטיינות יתרה בכיתתם אלכסנדר ואסף זהר. את לימודי התואר השני השלימה בהצטיינות בביה"ס בוכמן-מהטה בהדרכתו של עמנואל קרסובסקי. לאחר מכן למדה ארבע שנים בקונסרבטוריון פיבודי של אוניברסיטת ג'והנס הופקינס בכיתתו של לאון פליישר ובהמשך השלימה לימודי דוקטורט באוניברסיטת סטוני ברוק בהדרכת גילברט קאליש. בנוסף השתלמה אצל אנדראש שיף, מארי פרחיה וריצ'רד גוד.
המלחין הצ'כי לאוש יאנאצ'ק נולד באמצע המאה ה-19, אך שפתו המוסיקלית ורעיונותיו התיאורטיים הקדימו את זמנם וניבאו במידה רבה את המוסיקה של המאה ה-20. כתיבתו מתאפיינת בשמירה על מאפיינים טונליים רבים, לצד שינוי מוחלט של תפקידם ההרמוני היחסי. הוא התנגד לאטונליות והעיר כי "אין מנגינה ללא סולם", אך הרחיב את הטונליות על ידי מהלכים מודאליים ושילובים הרמוניים לא שגרתיים. חשיבות יצירותיו של יאנאצ'ק נבעה מנועזותו שבאה לידי ביטי בחריגה מחשיבה הרמונית ומלודית מסורתית, ומשילוב אלמנטים עממיים, תחילה בגישה פולקלוריסטית, אך בהמשך כחלק אינטגרלי מסגנונו, ומהתעניינות בקשר בין מוסיקה לשפה. יאנאצ'ק כתב את הסונטה לפסנתר בתגובה לאירוע לו היה עד בתאריך המצוין בכותרת היצירה – מותו של פועל צ'כי בדקירה במהלך הפגנה שקטה לטובת הקמת אוניברסיטה צ'כית חדשה בברנו. יאנאצ'ק הושפע עמוקות וכתב את הסונטה היחידה שלו לפסנתר כמחאה על מותו האלים של המפגין הצעיר. זו אחת מיצירות הפסנתר המרוכזות והאקספרסיביות ביותר שנכתבו במאה ה-20. כתיבת הסונטה החלה מיד לאחר האירוע האלים והושלמה בינואר 1906. ביצוע הבכורה נערך בסוף ינואר בברנו. הסונטה של יאנאצ'ק היא יצירה דרמטית ומקורית מאוד. במקור כללה היצירה שלושה פרקים תכניתיים. את הפרק השלישי, מארש אבל, השמיד יאנאצ'ק עוד לפני הבכורה. לאחר ביצוע הבכורה לא היה יאנאצ'ק שבע רצון גם משני הפרקים שנותרו ובפרץ ייאוש השמיד את כתב היד והשליך את הקרעים לנהר הוולטבה. לימים הביע חרטה על צעד אימפולסיבי זה. היצירה נחשבה אבודה עד לשנת 1924, כאשר לודמילה טוקובה, הפסנתרנית שביצעה אותה בבכורה הודיעה כי יש ברשותה העתק. הבכורה המחודשת נערכה בנובמבר 1924 בפראג. שני פרקיה של הסונטה כתובים בסולם מי-במול מינור. הפרק הראשון, "תחושה מבשרת רעות", נפתח בנושא ראשון המוצג תחילה באופן שלו, אך חוזר עד מהרה באינטנסיביות מועצמת. הנושא השני העדין יותר מתחיל בחרישיות אך פולשים לתוכו הדים מן הנושא הראשון. חטיבת הפיתוח הקצרה מובילה לשיא מיוסר שאחריו מתחילה חזרת הנושאים. הפרק מסתיים בשקט. הפרק השני, "מוות", מבוסס על נושא אחד המהרהר באיטיות ובמלנכוליה על מוטיב פשוט בן ארבעה צלילים. חטיבת הפיתוח צוברת תנופה עם מוטיבים עוויתיים ביד שמאל. המוטיב מתפתח לכדי אקורדים חוזרים אחוזי טרוף, המובילים לחזרה והיצירה מסתיימת ברכות.
"חבורת דויד", שהומצאה על ידי רוברט שומאן במהלך ניסוייו הספרותיים המוקדמים, מרחפת בין מציאות לדמיון – באנלוגיה מושלמת למוזיקה של שומאן, ולמעשה, למהות הרוח הרומנטית. היא ייצגה את האמנים הנלהבים והרדיקליים הנלחמים באקדמאים העקרים והקונבנציונליים, שסכלו את ההתקדמות האמנותית. שומאן ראה עצמו בדמיונו כמו דויד – המלך המקראי, ואחד המוזיקאים המהוללים הראשונים בהיסטוריה, שגייס את רעיו להילחם בפלשתים – כמי שנלחם בפיליסטרים של התרבות, צרי האופקים והריאקציונרים. מצעירותו ראה עצמו כבעל נפש חצויה. את חלקה הרומנטי, הלוחם בשחיתויות וברוע, קרא על שם גיבורו של בטהבון ב"פידליו", פלוריסטן. והוא זה שעמד בראש חבורת בני דוד שלו. לפלג האחר של אישיותו, הדמות הפיוטית והחולמנית קרא בשם אוזביוס. בשני שמות אלה השתמש לחתימה על מאמריו שהופיעו ב"כתב העת החדש למוזיקה" ובהם נלחם במה שנראה לו כטעם קלוקל במוזיקה ושיבח כמה מן המלחינים הגדולים של התקופה בטרם נודעו לקהל הרחב. השמות פלוריסטן ואזוביוס הופיעו גם ברבות מיצירותיו אבל באף אחת מהן לא הובלט קיומם כמו ב"מחולות חבורת דויד" (1837), שמנהיגה הוא, כאמור, פלוריסטן, אבל דמותו של אוזביוס מציצה מתוך רבים מהקטעים. שומאן עצמו סימן בהוצאה הראשונה כל אחד מ-18 הקטעים באות פ. או א. ולפעמים בשתיהן יחד. מצבי הרוח של הקטעים מתחלפים זה בזה במידה קיצונית. הגישה הכמעט אנרכית וחסרת התקדים לטונאליות ולמקצב נראתה בזמן חיבורה של יצירה מדהימה זו לא רק כמקורית במיוחד אלא גם כעומדת על סף השיגעון, אף שיעברו עוד שנים רבות עד שמחלת הנפש של שומאן נתגלתה קלינית. בראש המהדורה הראשונה של היצירה קבע שומאן את האפיגרף: "בכל עת, הנאה וכאב שלובים זה בזה: הישארו אדוקים בהנאה והיו מוכנים לסבל באומץ לב".
צבי אבני, מבכירי הקומפוזיטורים בישראל וחתן פרס ישראל, נולד בגרמניה ב-1927 ועלה ארצה -1935. את ראשית צעדיו בתחום המוסיקה עשה בכוחות עצמו ואחר-כך למד אצל פאול בן-חיים ומרדכי סתר, בקונסרבטוריון ובאקדמיה למוסיקה בתל-אביב. בהמשך השתלם בארצות-הברית, אצל ולדימיר אוסצ'בסקי במרכז למוסיקה אלקטרונית של אוניברסיטת קולומביה-פרינסטון וכן בטנגלווד אצל אהרון קופלנד ולוקאס פוס. בעבר שימש כראש החוג לתיאוריה ולקומפוזיציה באקדמיה למוסיקה ולמחול ע"ש רובין בירושלים, ייסד את המעבדה למוסיקה אלקטרונית ועמד בראשה. יצירותיו כוללות מוסיקה תזמורתית, מוסיקה קאמרית להרכבים שונים, מוסיקה קולית ומקהלתית, מוסיקה אלקטרונית וכן מוסיקה לבלט, לתיאטרון, סרטים אמנותיים, תסכיתי רדיו ועוד. רבות מהן הודפסו ויצאו לאור על גבי תקליטים ותקליטורים והן מבוצעות לעיתים תכופות ברחבי העולם בידי סולנים, הרכבים שונים ותזמורות סימפוניות בארץ, באירופה ובאמריקה. צבי אבני זכה בכמה וכמה פרסים חשובים, ביניהם פרס ישראל למוסיקה (2001), פרס אמ"ת (2015), פרס האמנות של מדינת הזאר בגרמניה (1998), פרס ראש הממשלה על מפעל חיים (1998), פרס אקו"ם על מפעל חיים (1986), פרס אנגל, פרס ליברסון, פרס קיסטרמאייר ועוד. הקפריצ'יו לפסנתר נכתב בשנת 1955 ונוגן לראשונה בתל-אביב בשנת 1957 על ידי דוד זינגר. בשנת 1975 עיבד מלחין יצירה זו מחדש והיא נוגנה בגרסתה הנוכחית לראשונה באותה שנה בירושלים על ידי ורדה בשרי. יצירה קצרה זו מבוססת על נושא ריתמי, צוהל וגחמני ברוח עממית "ים תיכונית", המוצג מייד בפתיחה בקול אחד, לפני שהוא זוכה לסדרה של פיתוחים ועיבודים שונים עד לסיום הנחוש.
הרסיטל יחתם בשתי סונטות של בטהובן – אחת בפה מז'ור והשנייה בפה מינור – המציגות את שני הקטבים של אור וצל. הסונטה בפה מז'ור, אופ. 10 מס' 2, נכתבה ב-1797, שנתיים לאחר הגעתו של בטהובן לווינה. כשמאזינים לסונטה של בטהובן, חשוב לזכור עד כמה חדשה ושונה נשמעה המוזיקה הזו כשנשמעה לראשונה. אופוס 10 מס' 2 לוקחת אותנו לעולם הקומדיה של האופרה בופה – היא נפתחת בשני אקורדים חטופים ולאחריהם מחווה עיטורים סיבובית. השפעתו של היידן ניכרת כאן, כמו גם בהמשך הפרק, אך מול חומר משעשע זה מוצג גם קו לירי המזכיר דווקא את שוברט. שורה של תפניות והפתעות מצפות בהמשך הפרק עד לסיומו הנחרץ. הפרק השני, אלגרטו בפה מינור, תוכנן בתחילה כמינואט עם טריו. אולי הכותרת שונתה משום שהאווירה אינה ריקודית במיוחד. בעוד שעל החטיבה הפותחת שורה דווקא רוח אפילה משהו, החטיבה האמצעית, ברה במול מז'ור, מזכירה שוב את שוברט. הפינאלה נשמע כמשלב את שובבותו של היידן עם הקונטרפונקט של באך, והכל בהתלהבות אופיינית לבטהובן הצעיר.
ב-1802, לאחר שנים של ייסורים בעקבות חירשותו שפקדה אותו בשנת 1798, ולאחר שהגיע לכלל ייאוש ושקל לשים קץ לחייו, פרש בטהובן לכפר הייליגשטט, בפאתי וינה, וכתב לאחיו את המסמך המכונה "צוואת הייליגשטט". בצוואה זו התוודה על הסבל הגופני והנפשי שהוא שרוי בו, על הייאוש הנורא ועל החרדות הפוקדות אותו, אך גם על הדחף הפנימי ליצור ועל תחושת הייעוד החזקה אשר עוצרים בעדו מלשים קץ לחייו בטרם יבטא את כל שהוא חש בתוכו. לאחר כתיבת הצוואה הוציא בטהובן תחת ידיו כמה מיצירותיו החשובות ביותר אשר בישרו על ראשיתה של התקופה המזוהה כתקופה השנייה, או ההרואית, ביצירתו, והנחשבות גם למייצגות את המעבר מן הקלאסיקה לרומנטיקה. מוסיקה השוברת את מוסכמות הסגנון, הממדים, הפרופורציות, האופי והעוצמות הדרמטיות והרגשיות שהיו מקובלות עד אז. משהשלים עם חוסר התועלת שבזעם הקוסמי שלו, הוא היה נחוש להפגין את גאונותו העצומה, מבלי להיכנע לכל מגבלה על ממדי יצירתיותו ונתיביה. בטהובן זה, הוא שהלחין בשנים 1803-1804 את הסימפוניה "הרואיקה", ומיד לאחריה, בין 1804 ל-1805 אף כתב את הסונטה המכונה "אפסיונאטה" (כינוי שניתן לה רק ב-1838 על ידי המו"ל של עיבודה לפסנתר בארבע ידיים), אחת מהיצירות המונומנטליות במוסיקה בכלל וברפרטואר הפסנתר בפרט. לסונטה שלושה פרקים השזורים זה בזה, ולאורכה משתמש בטהובן בשינויי עוצמה ובניגודים, במצלוליים מעורפלים ובהפסקות מלאות הבעה כאמצעים דרמטיים, באופן חסר תקדים. הפרק הראשון נפתח בנושא אפל ואניגמטי, אך מתפרץ במפתיע במה שנשמע כצווחות זעם. הפרק מונע קדימה באינטנסיביות דמונית ובהגיון הרמוני נועז, בתחשות קונפליקט ובהילות, תוך הצבת אתגרים וירטואוזיים בפני הפסנתרן ושימוש במוטיב ריתמי פועם בשלושה צלילים, המזכיר את הסימפוניה החמישית. הפרק השני, איטי ונינוח, מציג סדרה של ואריאציות על נושא פשוט בעל אופי כוראלי, חמים ואינטימי, אך מהורהר ועמוק, המציע רגיעה בין המאבקים העזים שבפרק הראשון והשלישי. הפינאלה המהיר נסער, פראי ותובעני, חוזר למערבולת הייאוש, וחותם את היצירה בערפל של זעם ההולם במאזין.
"Unstoppable energy and personality" (Times Union)
"Outstanding… gripping from beginning to end” (The Jerusalem Post)
"מהפנט… ומלא הבעה" – BBC Music "בין הכנרים המודרניים המובילים" – Musicweb International "הכריזמטי ביותר מבין הכנרים הצ'כיים, ספונטני, יצירתי וייחודי בכל מה שהוא עושה" Gramophone
העולם המרהיב של מוסיקה יהודית – קונצרט לרגל יום השואה הבינלאומי 2026
בנוכחות שגרירת הרפובליקה הצ'כית בישראל, גב' ורוניקה קוצ'ינובה
יצירותיהם של מלחינים יהודים, ברובם צ'כים, שנפגעו על ידי המשטר הנאצי תבוצענה בצד המלחינים שעוררו בהם השראה.
הכנר הצ'כי הידוע בכינורו הכחול פאבל שפורקל Pavel Šporcl בליווי הפסנתרן הישראלי עטור הפרסים מיכאל זרצקל Michael Zartsekel
כרטיסים 95 שקלים, הנחות לזכאים. טל 03-7316561. כרטיסים לקונצרט זה לא נמכרים דרך קופת הקונסרבטוריון לרכישה לחצו כאן
הכנר הצ'כי פאבל שפורקל, ידיד ישראל אמיתי ואמן בינלאומי בעל סגנון ייחודי הנודע בכינורו הכחול חוזר לקונצרטים בארץ, כששיא ביקורו הוא בקונצרט "געגועים למולדת".
הקונצרט של פרויקט "אל תוך האור" בשיתוף שגרירות צ'כיה, משלב בין מלחינים צ'כים לבין מלחינים יהודים ברובם צ'כים שנרצחו בידי הנאצים ועוזריהם. ילווה אותו הפסנתרן הישראלי עטור הפרסים מיכאל זרצקל.
בעשורים האחרונים מתגלות לנו יצירות של מלחינים יהודים, שפעלו בתקופת השלטון הנאצי ולפניה ברחבי אירופה. פרויקט "אל תוך האור" של עמותת העולם המרהיב של המוזיקה היהודית דואג להוציא את המוסיקה האבודה מהארכיונים הרבים מסביב לעולם בהם היא שמורה ולהביאה אל הבמה בביצוע חי.
בקונצרט ייחודי זה שהוא בסימן המולדת הצ'כית יבצע הכנר הצ'כי פאבל שפורקל יצירות מאת המלחינים ויקטור אולמן, גדעון קליין וארווין שולהוף . יצירות אלו יוצגו על רקע יצירות מהן הושפעו מאת המלחינים אנטונין דבוז'אק ובדז'יך סמטנה. בנוסף יבוצעו יצירה מאת פאבלשפורקל, המתבססת על ההמנון הצ'כי, וכן ניגון מאת ארנסט בלוך, מלחין יהודי יליד שווייץ, שאף הקריירה שלו נפגעה על ידי המשטר הנאצי, כשיצירותיו נאסרו להשמעה באירופה.
"הרעיון של הפרויקט ושל התכנית לקונצרט זה הוא להציג את המלחינים היהודיים על רקע יצירות מהן הושפעו, כדי לא לצמצם אותם ואת היצירה שלהם ל"מוסיקת שואה", אומר ד"ר ניר כהן שליט, המנהל המוסיקלי של "אל תוך האור".
הדגש בקונצרט זה הוא על הדיאלוג בין המלחינים היהודיים לבין המלחינים הקלאסיים.
פאבל שפורקל הוא המוסיקאי הקלאסי האהוב ביותר בצ'כיה. הוא מופיע תדיר בטלוויזיה הצ'כית, והאלבומים שהקליט עבור חברות כמו Universal ו EMI -מגיעים למקומות גבוהים במצעדי המכירות. הוא נמנה עם "השושלת המלכותית של הכנרים הצ'כיים" שמקורה ביארוסלב קוצ'יאן, ולמד גם אצל יצחק פרלמן ודורותי דיליי בארצות הברית, כך שרכש שליטה במגוון סגנונות. הוא מופיע עם תזמורות מובילות, בהן הפילהרמונית הצ'כית, תזמורת פריז והתזמורת הקאמרית האנגלית, ובאולמות כמו קרנגי בניו יורק והיכל וולט דיסני. שפורקל מקדם מוזיקה צ'כית, מלחין, מוביל פרויקטים חינוכיים ומשמש כמנהל אמנותי של פסטיבלים בינלאומיים. זוכה פרס באו״ם על פעילותו לחיבור בין אנשים באמצעות מוזיקה. שפורקל מזוהה עם כינור כחול ייחודי וממשיך להופיע עימו ברחבי העולם. באחרונה הופיע בישראל עם הקאמרטה הישראלית ירושלים במהלך מלחמת "חרבות ברזל" .
מיכאל זרצקל
פסנתרן יליד רוסיה (1980), בוגר בית הספר למחוננים ע"ש צ'ייקובסקי. זכה בפרס ראשון בתחרות סקריאבין במוסקבה (1995), בתחרות על שם עמנואל דורלט באנטוורפן ובתחרות בפוצסרדה, ספרד. ב-2008 זכה במקום ראשון בתחרות פסנתר וב-2011 בתחרות הקונצ'רטו באקדמיה למוסיקה בירושלים, וכן בפרס רביעי בתחרות במונטריי, מקסיקו. מופיע כסולן עם תזמורות בארץ ובעולם וזוכה מלגת "צפונות תרבות".
תכנית הקונצרט כולל אורך היצירות
Antonín Dvořák – Sonatina for Piano and Violin in G major, Op. 100 19'
Viktor Ullmann3 Yiddish songs (arr. for violin and piano) 8'
Bedřich Smetana – Z domoviny (From The Homeland), Op. 128 13'
Pavel Šporcl – Kde domov muj ("Where Is My Homeland" – Variations on the Czech National Anthem) 10'
הפסקה Gideon Klein Piano Sonata 11'
Erwin Schulhoff Sonatafor Solo Violin 10'
Ernest BlochNigun8'
על המלחינים
בדז'יך סמטנה (1884-1824)
מלחין צ'כי, נולד בליטומישל שבבוהמיה ומת בפראג. בסיועו של פרנץ ליסט הקים סמטנה בית ספר למוזיקה בפראג בשנת 1848 וניהל אותו. ניצח על מקהלות, הלחין אופרות ועבד כמבקר מוזיקלי. המוזיקה שכתב מצטיינת בשילוב המנגינות, האופי הלאומי והפולקלור הבוהמי. במוזיקה שיצר הביע סמטנה את הלהט הלאומי ששלהב אותו, את ההערכה שחש לנעימות העממיות ואת נאמנותו והוקרתו לבית מדרשו של ליסט.
אנטונין דבוז'אק (1904-1841)
מלחין צ'כי, יליד נלהוזבס, סמוך לעיר פראג. יצירותיו המפורסמות ביותר הן הסימפוניה "מן העולם החדש", המחולות סלאביים, הרביעייה האמריקאית, הקונצ'רטו לצ'לו, האופרה רוסלקה (המבוססת על הסיפור "בת הים הקטנה" מאת אנדרסן), חמישיית הפסנתר בלה מז'ור, שלישיית הפסנתר "דומקי", הפתיחה "קרנבל", והיצירות הווקאליות Te Deum, רקוויאם וסטאבט מאטר.
ארנסט בלוך (1959-1880)
אֶרְנֶסְט בְּלוֹך נחשב לאחד מגדולי המלחינים שהעניקה שווייץ לעולם. פעל בכמה מקומות באירופה והשתקע בארצות הברית. ב-1917 הפך בלוך למורה הראשון לקומפוזיציה בבית הספר למוזיקה מאנֶס, ובדצמבר 1920 היה למנהל הראשון של המכון למוזיקה של קליבלנד, שזה עתה הוקם. לצד היותו כנר, ויולן, מלחין ומנהל תזמורת, הייתה לארנסט בלוך גם קריירה אקדמית מרשימה. בתקופת השלטון הנאצי יצירותיו נאסרו להשמעה באירופה.
ארווין שולהוף (1842-1894)
יליד פראג. סגנונו היה אקלקטי, וכמו מלחינים צ'כיים אחרים בני דורו, השפעותיו נטו יותר לפריז מאשר למסורת האוסטרו-גרמנית. ביצירתו ניתן לראות השפעות של ג'אז ותנועת הדאדא. הוא זכה בהכרה בצ'כיה וגם בחברה הבינלאומית למוזיקה עכשווית, אך הקריירה שלו נקטעה עם נפילת צ'כוסלובקיה והפלישה הנאצית לברית המועצות, שולהוף נכלא במחנה וילצבורג בבוואריה; כיהודי, הוא הופרד משאר הזרים במחנה, ומת משחפת בשנת 1942. כיום הוא נחשב לאחד הקולות החדשניים והמקוריים ביותר של ארצו.
ויקטור אולמן (1944-1898)
מלחין, פסנתרן ומנצח צ'כי-אוסטרי ממוצא יהודי. לאחר שנים של פעילות מוזיקלית ברחבי אירופה, חזר להתיישב בפראג ב-1933. עם הכיבוש הנאצי ב-1939, הצליח אולמן להבריח שניים מילדיו לאנגליה בטרנספורט הילדים. בספטמבר 1942 גורש לטרזין יחד עם אשתו השלישית ובנם הקטן, והתאחד שם עם בנו הבכור. גם במחנה המשיך אולמן ליצור, וחלק מיצירותיו מתקופה זו נשמרו ומבוצעות עד היום, ביניהן האופרה "קיסר אטלנטיס" והקונצ'רטו לפסנתר, שבוצעו בדצמבר 2025 במסגרת פרוייקט "אל תוך האור". נרצח באושוויץ. באחרונה יצאה לאור בבוסטון ארה"ב הספרOur Will to Live: The Terezín Music Critiques of Viktor Ullmann מאת Mark Ludwig ע"י Terezin Music Foundation.
גדעון קליין (1945-1919) נולד בפטרובנה מורבה בצ'כוסלובקיה, והתגלה ככישרון מוסיקלי כבר מגיל צעיר. הוא למד פסנתר עם פרופ' רוזנה קורזובה ובו בזמן גם מוסיקולוגיה וקומפוזיציה באוניברסיטת צ'ארלס בפראג. לימודיו נקטעו על ידי הכיבוש הנאצי. קליין נשלח לטרזין בדצמבר 1941, שם הצליח להקדיש עצמו להלחנה ועיבודים של מוסיקה קאמרית ווקאלית. היצירה האחרונה שלו, "טריו למיתרים", הושלמה באוקטובר 1944, תשעה ימים לפני שהועבר לאושוויץ. הוא הפקיד את כתב היד של תווי היצירה בידי ידידה לפני שנשלח אל למותו. בסוף ינואר 1945 מת קליין במחנה פורסטנגרוב. (מתוך אתר יד ושם).
כרטיסים 95 שקלים, הנחות לזכאים. טל 03-7316561. כרטיסים לקונצרט זה לא נמכרים דרך קופת הקונסרבטוריון
ֿתזמורת הג׳אז הישראלית חוזרת לעונה נוספת – סוחפת, מרתקת ומגוונת, במהלכה תארח את טובי מוזיקאי הג׳אז הישראלים. בהשתתפות סטודנטים מצטיינים מהתכנית ללימודי ג׳אז בשיתוף הניו-סקול בניו-יורק.
אורח: עמית פרידמן – סקסופון
עמית פרידמן, מהסקסופוניסטים המובילים בג’אז הישראלי, חוזר לשתף פעולה עם תזמורת הג׳אז הישראלית שהיה בין מייסדיה במופע אנרגטי ומלא נשמה עם כמה מהקטעים היפים שכתב לתזמורת.
תזמורת הג'אז הישראלית, בניהולם האומנותי של רון אלמוג ויאיר סלוצקי, היא בית המרכז לתוכו כבר יותר מ 20 שנים את טובי המוסיקאים בישראל לסביבה יצירתית ופורייה של מלחינים, מעבדים ונגנים סולנים. הופעותיה של התזמורת הן מפגן מוסיקלי וירטואוזי, מרגש ומהפנט שלא משאיר רגע אחד משעמם כש-12 הסולנים של התזמורת מציגים את יכולותיהם.
עונה שנייה לסדרת קונצרטי הבארוק
מנהלת אמנותית – דרורה ברוק
ערב אנגלי ברסטורציה: מוסיקה קולית וכלית של הנרי פרסל וג׳ון בלואו, המורה והתלמיד. בין אודה חגיגית לשיר חדר אינטימי ו‑ground מהפנט. אריות מלאות הבעה, דואטים שנרקמים על קווי באס אוסטינטו, שירים וריקודים שנושמים את ניחוח לונדון של סוף המאה ה‑17: תערובת של מלודיה מוּכּרת, הרמוניה נועזת וקישוטים חיים.
עונה שנייה לסדרת קונצרטי הבארוק
מנהלת אמנותית – דרורה ברוק
לילה בונציה, שחר ברומא – לידתה של הסונטה בחמישה צבעים חלילית, קורנט, סאקבט, צ'לו וקונטינואו פורשים את המהפכה הצלילית והצורנית של המחצית הראשונה של המאה ה‑17 – מן ה‑stile nuovo וה‑seconda pratica של מונטוורדי אל הסונטות והקנצונות של קסטלו, מריני ופונטנה ובני תקופתם. דיאלוגים של הד ומענה, מתח‑רגיעה, קישוטים אקספרסיביים ו"קונצ'רטו" מוקדם שבו כל קול מקבל רגע משלו עד שנטמע בצבעים חדשים.
ֿתזמורת הג׳אז הישראלית חוזרת לעונה נוספת – סוחפת, מרתקת ומגוונת, במהלכה תארח את טובי מוזיקאי הג׳אז הישראלים. בהשתתפות סטודנטים מצטיינים מהתכנית ללימודי ג׳אז בשיתוף הניו-סקול בניו-יורק.
אורחת: ענת כהן – קלרינט
ענת כהן, נגנית הקלרינט המובילה בעולם הג׳אז הבינלאומי. ענת מביאה לבמה שילוב סוחף של וירטואוזיות, שמחת חיים, נוכחות בימתית כובשת שמשלבת מוזיקה ברזילאית וצלילים מהעולם.
תזמורת הג'אז הישראלית, בניהולם האומנותי של רון אלמוג ויאיר סלוצקי, היא בית המרכז לתוכו כבר יותר מ 20 שנים את טובי המוסיקאים בישראל לסביבה יצירתית ופורייה של מלחינים, מעבדים ונגנים סולנים. הופעותיה של התזמורת הן מפגן מוסיקלי וירטואוזי, מרגש ומהפנט שלא משאיר רגע אחד משעמם כש-12 הסולנים של התזמורת מציגים את יכולותיהם.
משרד יחסי ציבור. טלפון 03-7316561 מייל 
