רביעיית בלצ'אה - בטהובן 6 - הקונסרבטוריון הישראלי למוסיקה, תל אביב

בטהובן - הרביעיות

רביעיית בלצ'אה – בטהובן 6

קורינה בלצ'אה כינור
סויון קאנג כינור
קשישטוף חוז'לסקי ויולה
אנטונאן לדרלן צ'לו

בטהובן

רביעיית כלי קשת מס' 6 בסי-במול מז'ור, אופ. 18 מס' 6
רביעיית כלי קשת מס' 15 בלה מינור, אופ. 132

המרכז למוסיקה קאמרית גאה להציג אירוע שיא מוזיקלי ובינלאומי: מכלול 16 רביעיות כלי הקשת של לודוויג ואן בטהובן, בשישה קונצרטים במהלך שבוע אחד, בביצוע רביעיית בלצ'אה (Belcea Quartet). אירוע מיוחד זה נערך לציון שנת ה-200 למותו של בטהובן ומזמין את הקהל למרתון יוצא דופן בעקבות היצירות שנחשבות לתנ"ך של המוזיקה הקאמרית.

רביעיות כלי הקשת של בטהובן הן מסע אמנותי כביר – מן האלגנטיות הקלאסית, דרך הסערות הרומנטיות של תקופתו האמצעית, ועד לעמקות הפילוסופית הנשגבת והתעוזה פורצת הדרך של יצירותיו המאוחרות. רביעיית כלי הקשת שימשה את בטהובן לא רק כמדיום קומפוזיטורי, אלא כמעבדה רעיונית פתוחה וכיומן חיים חשוף, שבו בחן את גבולות הצורה, ההרמוניה, המבע והנפש האנושית. האזנה למכלול הרביעיות ברצף אינטנסיבי תאפשר לקהל לפסוע לצד המלחין לאורך תחנות חייו, להאזין לשינוי התפיסתי שעבר עיצוב הצליל שלו, ולגלות כיצד אותו ז'אנר לבש ופשט צורות תחת ידיו של אחד מגדולי המלחינים בכל הזמנים – מהאצילי והקלאסי ועד לנשגב והעל-זמני.

את המרתון הכביר הזה תוביל רביעיית בלצ'אה (Belcea Quartet) מההרכבים המובילים והמוערכים ביותר בעולם כיום. חברי ההרכב כבר הקליטו בעבר את המכלול בביצוע מופתי שזכה לתשבחות בכל העולם, ועיצבו סביבו את זהותם האמנותית. לקראת שנת המאתיים, הרביעייה תציג את המכלול הזה גם באולמות הקונצרטים המפורסמים והחשובים ביותר בתבל – בהם הוויגמור הול בלונדון, הפילהרמוני של פריז, הקונצרטחבאו באמסטרדם, הקונצרטהאוז בווינה ואולם פייר בולז בברלין. אנו גאים להצטרף לרשימה המכובדת, ולארח את רביעיית בלצ'אה לביצוע מחזור רביעיות מכונן זה בישראל בסדרה מיוחדת של 6 קונצרטים בין ה-13 ל-20 בפברואר 2027. החוויה הנדירה של סדרה מרוכזת בשבוע אחד מעניקה לקהל הישראלי הזדמנות בלתי נשכחת לחוות את ההתפתחות היצירתית של בטהובן בעוצמה טוטאלית, בפרשנות החיה, הנועזת והעמוקה של רביעיית בלצ'אה בשיא כוחה.

קונצרט זה מביא אל סיומה המרשים את סדרת מכלול רביעיות המיתרים של בטהובן בביצועה של רביעיית בלצ'אה (Belcea Quartet). תוכנית הנעילה מפגישה בין שני קצוות מרהיבים במסעו היצירתי של המלחין – ניצני התעוזה והשנינות של ימיו המוקדמים, אל מול פסגת העומק הרוחני וההודיה של יצירתו המאוחרת. הקשת המתוחה בין החיוניות והברק של אופוס 18 לבין השגב המזכך של אופוס 132 יוצרת חוויה מוזיקלית שלמה וסוחפת. בביצועיה של רביעיית בלצ'אה – המתאפיינים בריכוז צלילי עמוק, ברגישות מרקמית ובמנעד הבעתי חשוף – יהווה הקונצרט חותם ראוי, מרגש ומעורר השראה לסדרת מכלול הרביעיות של בטהובן.

הרביעייה השישית והאחרונה בקובץ אופוס 18 היא יצירה מרתקת, החותמת את תקופתו המוקדמת של בטהובן ומבשרת באופן מובהק את פריצות הדרך הבאות שלו. היא מתאפיינת בשילוב מבריק בין חיוניות קלאסית קולחת, לשנינות ריתמית ולתעוזה מבנית. היצירה מפורסמת במיוחד בזכות פרקה האחרון, שבו העז בטהובן לחרוג מהתבניות המקובלות והציב מבוא דרמטי ויוצא דופן בשם "המלנכוליה" (La Malinconia) – רגע מעמיק ונועז המעניק לרביעייה כולה משקל רגשי ייחודי.

ארבעת פרקי היצירה נעים בין קלילות שובבה להרהור עמוק:

Allegro con brio: פרק פתיחה תזזיתי, קולח ומלא שמחת חיים. המוזיקה מתאפיינת בדיאלוגים שנונים בין הכלים, בחילופי מקצב מפתיעים ובחיוניות כובשת.

Adagio ma non troppo: פרק איטי, שירתי ומעודן, הקורן שלווה קלאסית ואצילות. בטהובן טווה בו מלודיה זורמת וזכה, העוטפת את המאזין ברוגע פיוטי.

Scherzo. Allegro: סקרצו שובב ומבריק, עתיר סינקופות ומשחקי מקצב מתעתעים המאתגרים את המאזין ומבליטים את ההומור הבטהובני האופייני.

La Malinconia (Adagio) – Allegretto quasi Allegro: לב הדרמה של היצירה. הפרק נפתח בהקדמה איטית, מסתורית ונוגה (La Malinconia), המאופיינת בהרמוניות נועזות ובמתח רגשי חשוף. מתח זה נפתר בפתאומיות אל תוך מחול כפרי קליל, עליז וסוחף, החותם את היצירה בברק ובחיוניות.

הרביעייה בסי-במול מז'ור מתווה חוויה מוזיקלית עשירה, הנעה בין חן קלאסי לניצני דרמה עמוקה, בין הומור לעומק מלאנכולי ולקלילות מכשפת.

הרביעייה בלה מינור, אופוס 132, שנכתבה בשנת 1825, היא אחת היצירות העמוקות, החשופות והנשגבות ביותר שכתב בטהובן בימיו האחרונים. היא נכתבה לאחר שהמלחין החלים ממחלה קשה שכמעט עלתה לו בחייו, והיא נושאת אופי של וידוי אישי ורוחני כביר. במרכז היצירה עומד פרק הודיה מונומנטלי – אחד מרגעי השיא הגדולים בתולדות המוזיקה הקלאסית – שבו בטהובן חורג מכל מסגרת מקובלת ומעניק למאזינים חוויה של התעלות ונחמה.

חמשת פרקי היצירה בונים מסע דרמטי ורוחני מן האפלה אל הנחמה:

Assai sostenuto – Allegro: פרק פתיחה סוער ונוגה. הוא נפתח במבוא חרישי ומסתורי המוביל לנושא דרמטי, עתיר מתח וקונטרפונקט מורכב, המבטא סערת נפש וכאב.

Allegro ma non tanto: מנואט מעודן ואצילי, המספק אתנחתא רכה. במרכזו טריו בהשראת מוזיקת עם אוסטרית, המזכיר חמת חלילים כפרית ומשרה אווירה תמה ונוסטלגית.

Heiliger Dankgesang eines Genesenen an die Gottheit, in der lydischen Tonart (Molto adagio – Andante): לב היצירה והפרק המפורסם ביותר בה – "שיר הודיה קדוש של המחלים לאל, בסולם הלידי". בטהובן משלב בין המנון הודיה כוראלי בעל אופי ליטורגי עתיק לבין קטעי שמחה קורנים ("תחושת כוח מחודשת"). הפרק נחרט בזיכרון בזכות עומק הבעתי יוצא דופן ותחושת נשגבות מזככת.

Alla Marcia, assai vivace – Più allegro: מארש קצר, נמרץ ותכליתי, הפורץ בפתאומיות את השלווה ומוליך, דרך רצ'יטטיב דרמטי של הכינור הראשון, ישירות אל פרק הסיום.

Allegro appassionato: פינאלה סוחף ושופע תשוקה, המבוסס על נושא מלודי שנועד במקור לסיום הסימפוניה התשיעית. הפרק נבנה בתנופה כבירה ועובר בסיומו לסולם לה מז'ור הקורן, החותם את היצירה באור, בחיוניות ובניצחון הרוח.

הרביעייה אופוס 132 תובעת מהנגנים ריכוז רוחני עמוק, יכולת הבעה מעודנת ושליטה מעודנת בהחזקת המרקמים הנשגבים של פרק ההודיה. האזנה לרביעייה זו היא חוויה מוזיקלית מטלטלת ומטהרת, החושפת את כוחה של המוזיקה לרפא ולרומם, והיא תשמש בבחינת חותם ראוי, אופטימי ורב עוצמה לסדרת מכלול הרביעיות של בטהובן.

תשוקה, בשילוב עם דיוק, אקספרסיביות חסרת תקדים ורגש טהור מאפיינים את הקונצרטים של רביעיית בלצ'אה. עם הכנרת הרומניה קורינה בלצ'אה, סויאון קאנג הקוריאנית-אוסטרלית בכינור שני, הוויולן הפולני קז'ישטוף חוז'לסקי והצ'לן הצרפתי אנטואן לדרלין, ארבעה מקורות אמנותיים שונים נפגשים ומתאחדים לכדי מצוינות ייחודית. רביעיית בלצ'אה נוסדה ב-1994, בקולג' המלכותי למוזיקה בלונדון, וזה שלושה עשורים שהיא נמנית עם צמרת הרביעיות בעולם. היא מופיעה בקביעות באולמות הקונצרטים ובפסטיבלים החשובים ביותר בעולם, בהם הביאנלות לרביעיות כלי קשת בברצלונה, בפריז ובאמסטרדם, אולם וויגמור בלונדון, הטונהאלה בציריך, הקונצרטחבאו באמסטרדם, תאטרון שאנז אליזה בפריז, אולם Flagey בבריסל, הקונצרטהאוז בשטוקהולם, האלבפילהרמוני בהמבורג, אולם קרנגי בניו יורק, ספריית הקונגרס בוושינגטון, הגוונדהאוז בלייפציג, אולם טופאן ביפן, האודיטוריום הלאומי למוזיקה במדריד, אולם דבוז'ק ברודולפיניום בפראג, המוצרטאום בלזצבורג, השוברטיאדה בשרווצנברג אוסטריה ועוד. בין 2017 ל-2020 כהנה רביעיית בלצ'אה כהרכב הבית של אולם פייר בולז בברלין, אליו היא שבה מאז בקביעות. מאז 2010 היא חולקת עם רביעייה נוספת את סדרת הרביעיות באולם הקונצרטהאוז בווינה. החל מעונת 2021/22 שותפתה היא רביעיית אבן. הרפרטואר של רביעיית בלצ'אה משתרע מהיידן, מוצרט ובטהובן ועד ברטוק, ינאצ'ק ושימנובסקי. היא גם ממשיכה להציג לקהל יצירות חדשות של מלחינים עכשוויים אותן היא מזמינה בשיתוף הקרן שייסדה, שמטרותיה הן המשך הרחבת הרפרטואר לרביעייה ותמיכה ברביעיות כלי קשת צעירות באמצעות תכנית הדרכה מיוחדת. באופן זה יכולים חברי רביעיית בלצ'אה להעביר לדור הבא את הניסיון שהם צברו כתלמידיהם של רביעיות אמדאוס ואלבן ברג. נוסף על הקלטות מכלולי הרביעיות של ברטוק, בטהובן, ברהמס ובריטן, כוללת הדיסקוגרפיה הנרחבת והמגוונת של הרביעייה, בין היתר, גם יצירות של ברג, דיטייה, מוצרט, שנברג, שוברט, שוסטקוביץ', יאנאצ'ק וליגטי, ושישיות כלי הקשת של ברהמס עם טבאה צימרמן וז'אן-גיאן קייראס. סדרת מכלול הרביעיות של בטהובן שבצעה רביעיית בלצ'אה בקונצרטהאוס בווינה ב-2012 ראתה אור ב-DVD בחברת EuroArts ב-2014, כמו גם הקלטת שלוש רביעיות כלי הקשת של בריטן ב-2015. בעונת 2026-27 תבצע את מכלול הרביעיות של בטהובן באולמות הקונצרטים החשובים באירופה, בצפון אמריקה ובדרומה, ובאסיה, בהם הוויגמור בלונדון, הקונצרטחבאו באמסטרדם, האודיטוריום של ליון, אולם פייר בולז בברלין, אולם טופאן בטוקיו ו-Teatro Cultura Artística בסאו פאולו. כמו כן, תחלוק את ביצוע המחזור עם רביעיית אבן בפילהרמוני של פריז, בפילהרמוני של לוקסמבורג, בקונצרטהאוז בווינה ובטונהאלה בציריך.

"The Belcea Quartet plays concerts for eternity” (Hamburger Abendblatt)

"Magical" (Edinburgh Music Review)

"They’ve been playing Beethoven’s quartets for decades – they’ve recorded all 15 of them twice – so that now, they truly inhabit their varied idioms. There’s no room for any sense of routine. Instead, everything, from passages of exquisite melancholy to explosions of the utmost ferocity, was meticulously, lovingly shaped. The players’ engagement with each other was as open-hearted as their commitment to the music. The result was conversational playing of a high order; it felt as if all four were expanding on each other’s thoughts… a performance such as this nevertheless makes you think that the string quartet could be a model of the perfect society, all parts working together for the common good while each individual fully expresses their own place. Although the idealism evaporates as soon as you leave the auditorium, the experience remains in the memory." (The London Evening Standard)

"The world’s greatest chamber groups always make one feel that whatever repertoire they happen to be playing, they seem ideally suited to that particular composer… Such was the case Friday night at Mandel Hall when the Belcea Quartet made a welcome return to the University of Chicago Presents series…Quite simply, these were stunning, world-class chamber performances" (Chicago Classical Review)

"I’ve written before about the amazing level of communication that is evident from the Belcea Quartet’s playing, and overhearing comments from the audience, I know I’m not alone. Tonight it stuck me that this isn’t a quartet at all: it’s a single instrument with sixteen strings and four bows… Seeing the Belcea Quartet perform live gives you the experience of being allowed into something very intimate, and takes the music to a whole new level, beyond just listening to a recording." (Bachtrack)

"Across the evening, the Belcea Quartet reaffirmed their reputation as an ensemble that balances intellect with instinct, anchored in a discipline that feels alive and never constraining" (Seen and Heard International)

"…superior artistry and instrumental skill… These were gorgeous and stirring performances. The quartet’s sinewy, back-lit sound carried so much of the sonic beauty of the music, and the energy behind the playing was full of style, feeling, and expressive depth… extraordinary sense of freedom… deeply expressive and beautiful. The flow of the shifting moods in the finale was masterful." (New York Classical Review)