אלכסנדר גבריליוק (אוקראינה/אוסטרליה)

סדרת הפסנתר

מכירת הכרטיסים תחל ב- 15.9 | עד אז ניתן לרכוש מינויים בלבד

אלכסנדר גבריליוק (אוקראינה/אוסטרליה) פסנתר

מוצרט סונטה לפסנתר מס' 10 בדו מז'ור, ק. 330
שופן פנטזיה בפה מינור, אופ. 49
ליסט טרנטלה, מתוך שנות הצליינות "ונציה ונאפולי"
צ'ייקובסקי מבחר קטעים מתוך "אלבום לבני הנעורים", אופ. 39
פרוקופייב סונטה לפסנתר מס' 7 בסי-במול מז'ור, אופ. 83, "סטלינגרד"

סדרת הפסנתר מוקדשת העונה לציון יום הולדתו ה-90 של פרופ' אריה ורדי, מבכירי המוזיקאים בישראל, חתן פרס ישראל, המוכר מזה שנים כאחד מגדולי המורים לפסנתר בעולם, אך נמנה גם עם הבוגרים הוותיקים ביותר של הקונסרבטוריון הישראלי למוסיקה. בסדרה יתארחו כמה מתלמידיו הבולטים של פרופ' ורדי, המככבים כיום על הבמות ברחבי העולם.

תוכנית הקונצרט מציעה מסע מוזיקלי מרתק, רחב יריעה ומגוון במיוחד, המשתרע מן האיזון והזרימה הזכה והצלולה של התקופה הקלאסית ועד לעוצמות הדרמטיות של המאה ה-20, תוך שהיא מפגישה בין חמישה עולמות יצירה ייחודיים, ובוחנת את קשת הרגשות האנושית על כל גווניה – מתום ילדותי ועידון פיוטי, דרך להט רומנטי יצרי, ועד לזעקה קיומית בתנופה מקצבית אדירה. הרפרטואר העשיר מבטיח חוויה אמנותית רב-ממדית מרתקת.

הסונטה לפסנתר בדו מז'ור, ק. 330, שנכתבה בשנת 1783 (ככל הנראה בעת ביקורו של מוצרט בווינה או בזלצבורג), היא אחת היצירות המלוטשות, האלגנטיות והאהובות ביותר ברפרטואר הקלאסי. מאחורי חזות קלילה, קורנת ונגישה למראה, מציג מוצרט שיעור באיזון צורני, עידון הרמוני ועומק רגשי חבוי. היצירה, על שלושת פרקיה, משקפת את יופיו של הסגנון הקלאסי בשיא תפארתו – מוזיקה מלאת חן ושמחת חיים, השופעת המצאות מלודיות קולחות במסגרת מבנה ארכיטקטורי מושלם. הפרק הראשון (Allegro moderato) פותח בנושא ראשי שירתי ומזמין, וממשיך בדיאלוגים שובביים ופיוטיים המפגינים את השליטה המוחלטת של מוצרט במרקם הפסנתרני. הפרק השני (Andante cantabile) מציג שיר ערש אלגנטי וזך בפה מז'ור, שבמרכזו מגיח חלק אמצעי במינור החושף נגיעה דקה של מלנכוליה ותום פגיע. הסונטה נחתמת בפרק שלישי (Allegretto) מבריק, קליל ונמרץ, השופע הומור, ברק ורוח נעורים כובשת. היצירה שופעת רגעי קסם של צלילות, רוגע ויופי צרוף, ותובעת מן הפסנתרן מגע מעודן, שקוף וצלול לחלוטין, שליטה מדויקת במנעדים דינמיים רכים, ויכולת להחיות את השירתיות המוצרטית בטבעיות מוחלטת – ללא שמץ של כבדות, אך עם מלוא העומק והניואנסים הרגשיים המסתתרים בין הצלילים.

הפנטזיה בפה מינור, אופוס 49, שנכתבה בשנת 1841, נחשבת לאחת מיצירות המופת הגדולות, העמוקות והמונומנטליות ביותר שחיבר פרדריק שופן. היצירה פורצת את גבולות הצורה הקלאסית ומציגה דרמה אפית רחבת יריעה, הממזגת בין חופש אלתורי ומבנה ארכיטקטורי הדוק. בפרק יחיד וסוער, שופן טווה מסע רגשי עוצמתי הנע בין מאבק הראי, הוד מלכותי, ליריות מזככת והתפרצויות יצריות – יצירה המשקפת את בגרותו האמנותית בשיאה ואת רוח הלאומיות הפולנית הכואבת והגאה. הפנטזיה נפתחת במצעד אבל איטי, חרישי ומסתורי, המשרה אווירה של דרמה ממשמשת ובאה. מתוך השקט מתפרץ נושא סוער וחסר מנוחה, המוליך את המאזין אל שרשרת נושאים עשירה: מצעדי ניצחון הרואיים, מעברים וירטואוזיים מהירים ומנעד הרמוני עשיר. במרכז היצירה מגיחה חטיבה איטית (Lento sostenuto) בסי מז'ור – תפילה חלומית, זכה ומלאת הוד, המציעה אי של רוגע וקתרזיס לפני שהסערה מתלקחת מחדש ומביאה את היצירה אל שיאה הדרמטי ואל סיומת מנצחת. האזנה לפנטזיה היא חוויה עמוקה, מטלטלת ומעוררת השראה, המציגה את שופן לא רק כמשורר הפסנתר העדין, אלא כמלחין דרמטי בעל מעוף אפי אדיר. מהמבצע תובעת היצירה יכולת להוביל קו נרטיבי רציף לאורך יצירה ארוכה ומורכבת, וגמישות קצבית (Rubato) שמפיחה חיים בכל ניואנס רגשי מבלי לאבד את הלכידות והעוצמה של המבנה כולו.

ה"טרנטלה" האנרגטית והמסחררת חותמת את "ונציה ונאפולי", הנספח המפורסם לכרך השני של "שנות הצליינות" (Années de pèlerinage) מאת פרנץ ליסט. היצירה, שנכתבה בהשראת מסעותיו של ליסט באיטליה ופורסמה ב-1860, מבוססת על יסודות מלודיים עממיים ומחול הטרנטלה הדרום-איטלקי המסורתי – מחול פולחני מהיר ומטריף חושים, שעל פי המסורת נועד לרפא מנשיכת עכביש הטרנטולה דרך ריקוד בלתי-פוסק עד לאפיסת כוחות. ליסט לקח את הקצב הים-תיכוני הסוער והפך אותו למפגן וירטואוזיות פסנתרני נוצץ ומבריק. היצירה מתפרצת בשטף קצבי מהיר, תזזיתי ומשכר, השוטף את המקלדת בברק צלילי יוצא דופן. לצד הקצב הריקודי הקדחתני, ליסט משלב קטעים ליריים ושירתיים במנעד הגבוה, המבוססים על קנצונטה נאפוליטנית מתוקה (Canzone napolitana), המעניקים הפוגה שמשית ומזמינה בתוך הריצה הבלתי-מתפשרת. המרקם הפסנתרני מועשר בהדרגה באוקטבות מהירות, בדילוגים נועזים ובארפג'ים מכשפים, עד שהיצירה נהפכת לפרץ אקסטטי אדיר של קצב, צבע ושמחת חיים דרומית סוערת. הטרנטלה מבטיחה חוויה סוחפת, מעוררת חושים ומלאת ברק, המציגה את הפסנתר בשיא כוחו החגיגי והווירטואוזי.

"אלבום לבני הנעורים", אופוס 39, שנכתב בשנת 1878 בהשראת אלבום הילדים של רוברט שומאן, הוא קובץ מיניאטורות פיוטיות ומכשפות הלוכד את קסמו של עולם הילדות על כל גווניו הרגשיים. מתוך 24 הקטעים הקצרים המרכיבים את המכלול, בורא צ'ייקובסקי פסיפס מוזיקלי זך, נוסטלגי ומלא תום, שבו כל קטע מהווה תמונה או סיפור בזעיר אנפין. המלחין מתרגם את חוויות הנעורים – משחקים, תפילות בוקר, ריקודים ססגוניים, אגדות עם ומזכרות מרהיבות ממסעות ברחבי אירופה – לכדי מוזיקה נגישה, מלאת חן ועשירה בהבעה רגשית מזוקקת. המבחר המבוצע בקונצרט זה מציג רצף נרטיבי שלם ומרגש, המלווה מעין "יום בחיי ילד" ומבטא את התום והרגישות הילדותית – מהזריחה ויראת הקודש של הבוקר, דרך משחקי הדמיון, הריקודים והדרמות הקטנות, ועד להרהורים המתוקים ולשקט של שעות הערב. המקבץ נפתח באווירה זכה ופסטורלית עם "תפילת בוקר" (מס' 1) והחיבוק החם של "אמא" (מס' 4). משם נשאב המאזין אל עולם המשחק והדמיון: הצעידה השובבית והקצבית של "מצעד חיילי העץ" (מס' 5), העוברת אל דרמה זעירה ומלאת חמלה ב"הבובה החולה" (מס' 6) ומארש האבל הילדותי של "הלוויית הבובה" (מס' 7). רגעי הצער החולפים מפנים את מקומם לחגיגה ריקודית ואלגנטית ב"ואלס" (מס' 8) וב"מזורקה" (מס' 10). לקראת הסיום, האווירה נרגעת והופכת פיוטית ונוסטלגית ב"חלום מתוק" (מס' 21), עד לסיום המהורהר והשקט ב"בכנסייה" (מס' 24), הסוגר את מעגל היום ביראת כבוד. רצף זה טווה חוויה מענגת, חמה ונוסטלגית, המזכירה כיצד גאוניות מלודית יכולה לברוא עולמות רגשיים שלמים בתוך דקות ספורות. הטיפול במיניאטורות אלו מציב בפני הפסנתרן אתגר של פשטות מזוקקת ועידון צלילי: היכולת לעבור בחדות בין מצבי רוח משתנים, לשמור על מגע צלול ואוורירי, ולספר סיפור אנושי זך ומלא ניואנסים דרך כל קטע וקטע.

הסונטה לפסנתר מס' 7 בסי-במול מז'ור, אופוס 83, שנכתבה בשנת 1942 בעיצומה של מלחמת העולם השנייה, היא השנייה מבין טרילוגיית "סונטות המלחמה" המפורסמת של סרגיי פרוקופייב ואחת מיצירות המופת העוצמתיות, הדרמטיות והסוערות ביותר של המאה ה-20. היצירה, שזכתה בפרס סטלין והוצגה בבכורה על ידי סביאטוסלב ריכטר, היא מסמך אנושי ואמנותי נוקב: אפוס מוזיקלי המזקק את חרדות התקופה, הסבל, האלימות הבלתי-נתפסת והאכזריות, לצד כוח עמידה, התנגדות וזעקה אדירה של הרוח האנושית. היצירה בנויה משלושה פרקים המציגים מנעד רגשי וטקסטורלי קיצוני: הפרק הראשון (Allegro inquieto) נפתח באי-שקט מקצבי עצבני, מקוטע ודיסוננטי, המציג מאבק מתוח הנשבר מדי פעם על ידי ואלס לירי, גרוטסקי ומעורער. הפרק השני (Andante caloroso) מציג ניגוד מעודן אך טעון: נעימה חמה, שירתית ומלנכולית החושפת תום וגעגוע, המתפתחת בהדרגה לשיא דרמטי כואב לפני שהיא חוזרת לדממה מתוחה ומלאת חרדה. היצירה מגיעה לשיאה בפרק השלישי (Precipitato) – פרק סיום פועם במשקל 7/8, הפורץ במארש מכאני, וירטואוזי מתמיד. המקלדת הופכת לכלי הקשה אדיר, השוטף את האולם באנרגיה מוטורית עוצמתית עד להתפרצות סופית וחסרת פשרות. הסונטה מבטיחה חווייה מטלטלת ועוצרת נשימה, החושפת את הפסנתר בשיא עוצמתו המודרנית וההבעתית, תוך שהיא תובעת מהפסנתרן סיבולת קצבית של ברזל, שליטה מלאה בדיסוננסים ובמרקמים הקשתיים דחוסים, לצד יכולת לחלץ מתוך הסערה המכאנית את הקו הלירי והעומק הרגשי המזוקק שמסתתר מתחת לפני השטח.

אלכסנדר גבריליוק זוכה להכרה בינלאומית הודות להופעותיו הכובשות והפואטיות. ביצועו לקונצ'רטו לפסנתר מס' 3 של רחמנינוב ב-BBC Proms תואר כ"מעורר השראה" על ידי הטיימס ו"מחשמל" על ידי ליימלייט. היה אמן הבית באולם ויגמור בלונדון בעונת 23/24. הופיע בפסטיבלים נודעים וברסיטלים באולמות הקונצרטים החשובים בעולם, בהם המוזיקפריין בווינה, הטונהאלה בציריך, אולם ויקטוריה בז'נבה, סדרת הפסנתר הבינלאומית של סאות'בנק סנטר, אולם ויגמור, סדרת הפסנתר של הקונצרטחבאו באמסטרדם, סאנטורי הול, בית האופרה של טוקיו, אולם הקונצרטים של טוקיו, האולם הגדול של הקונסרבטוריון של מוסקבה, הפילהרמוני של קלן, אולם הרסיטלים של סידני ומרכז הרסיטלים של מלבורן. בין התזמורות עמן הופיע בעונות האחרונות ניתן למנות את הסימפונית של קסטיליה ולאון, הסימפונית של אינדיאנפוליס, תזמורת מינסוטה, תזמורת טונקינסטלר, הסימפונית של הרדיו הפיני, הסימפונית של סידני, פילהרמוניה אוקלנד, הסימפונית המבורג, הפילהרמונית המלכותית של ליאז', הקאמרית האוסטרלית, הסימפונית הלאומית של אסטוניה, הפילהרמונית אנסקו והסימפונית הלאומית של טייוואן. זכה בפרס הראשון בתחרות הפסנתר הבינלאומית על שם הורוביץ (1999), בפרס הראשון בתחרות הפסנתר הבינלאומית הממאצו (2000) ובפרס הראשון בתחרות הפסנתר הבינלאומית על שם ארתור רובינשטיין (2005).

"A performance that will resonate with everyone who was there for a long time” (Die Rheinpfalz)

"Gavryluk gave a huge, romping performance, bursting with personality and responsive to the unexpected moments of intimacy.” (The Telegraph)

"Alexander Gavrylyuk gave what can only be described as a spelling binding performance, man and instrument totally at one… The audience loved him too and cheered him to the rafters” (Bournemouth Echo)

"…a miraculous performance. …his rendition was beyond exceptional, not only for his blistering technique but his phrasing… I’m running out of superlatives…Suffice to say it was the best rendition I’ve ever heard – live or recorded.” (Limelight)

"In a word, Gavrylyuk’s performance last night was simply stunning… this was more than the feats of a remarkable keyboard athlete. There were noticeable refinements in the delivery and an interpretive assurance that placed this performance in a class of its own.” (J-Wire)

“… [Alexander Gavrylyuk’s] playing has a dynamic range that could not be reproduced on a recording, not to mention the sheer excitement of being in the presence of someone who is performing miracles … Gavrylyuk gave a seemingly effortless display of pianistic power of the most breathtaking kind.” (The Advertiser)

"Alexander Gavrylyuk is, easily, the most compelling pianist of his generation … It is refreshing to experience completely new interpretations of traditional masterpieces by a monumental master of the piano who is, also, modest (and not falsely so), who is unassuming and completely dedicated to his art.” (Limelight)

“The miracle called Alexander Gavrylyuk…. what the world needs today…. Gavrylyuk performed magic… Everything that he touches is of an extraordinary level, that can only be compared to the concerts of pianists like Horowitz, Michelangeli, Bolet and Cherkassky.” (Meesterpianisten)

“A world class pianist performing at his absolute best.” (New York Times)