רביעיית אריאל מארחת

הסדרה הקאמרית

אלכסנדרה קזובסקי כינור
גרשון גרצ'יקוב כינור
יאן גרונינג ויולה
עמית אבן-טוב צ'לו
עם
אלכסנדר פבלובסקי ויולה
הרן מלצר צ'לו

היידן רביעיית כלי קשת בדו מז'ור, אופ. 33 מס' 3, "הציפור"
קרוליין שו Blueprint, לרביעיית כלי קשת
מנדלסון רביעיית כלי קשת מס' 2 בלה מינור, אופ. 13
ברהמס שישיית כלי קשת מס' 1 בסי-במול מז'ור, אופ. 18

קונצרט מקדים בביצוע הרכב קאמרי מתלמידי הקונסרבטוריון יערך בשעה 20:15, באולם רן ברון.

רביעיית אריאל, מההרכבים הקאמריים הבולטים שיצאו מישראל בעשורים האחרונים, חוזרת למרכז למוסיקה קאמרית ומארחת את אלכסנדר פבלובסקי (המוכר על פי רוב ככנר הראשון של הרביעייה הירושלמית, אך יפגין בקונצרט זה את כישוריו כוויולן) ואת הצ'לן הרן מלצר (הצ'לן הראשון של הפילהרמונית המרבה גם לבצע מוזיקה קאמרית). תוכנית הקונצרט מציעה חוויה מוזיקלית מונומנטלית ורחבת-יריעה, הטווה ציר היסטורי וסגנוני יוצא דופן של השראה, התכתבות ומבט עמוק אל העבר. הערב נע על פני מסע זמן מרתק – מפסגת עידן הנאורות הקלאסי של המאה ה-18, דרך גשר מהורהר ומסעיר שנמתח אל המאה ה-21, וממנו אל התפרצות הרגש של הרומנטיקה המוקדמת ועד לחגיגה רומנטית בשלה, עשירה ושופעת של המאה ה-19. במרכז התוכנית עומד הרעיון של מסורת מול חדשנות, מחוות של ידידות ואבל, והיכולת של האנסמבל הקאמרי להשתנות, להעמיק ולהתרחב.

רביעיית כלי הקשת בדו מז'ור, אופ. 33 מס' 3 , של היידן, המוכרת לכל בכינויה "הציפור", היא אחת היצירות המבריקות, החינניות והחשובות ביותר בתולדות המוזיקה המערבית. בשנת 1781, לאחר הפסקה ממושכת של כעשור מכתיבת רביעיות, פרסם היידן את קובץ שש הרביעיות של אופוס 33 (הידועות גם כ"רביעיות הרוסיות"), והצהיר במכתביו כי הן נכתבו בסגנון "חדש ומיוחד לחלוטין". הצהרה זו לא הייתה גימיק שיווקי: באופוס זה הגדיר היידן מחדש את סוגת רביעיית כלי הקשת, והפך אותה משיחה שבה הכינור הראשון מוביל והשאר מלווים, לשיח דמוקרטי ושוויוני לחלוטין בין ארבעה קולות עצמאיים. רביעיית "הציפור", השלישית בקובץ, קנתה את פרסומה בזכות האפקטים הציוריים השנונים והאופי התוסס שלה, המדמה דיאלוגים ומעופים מעולם הטבע. היצירה נפרשת על פני ארבעה פרקים הטובלים בהומור היידני טיפוסי ובאור קורן. הפרק הראשון (Allegro moderato) נפתח מיד במוטיב המפורסם שהעניק ליצירה את שמה – עיטורים מהירים ותזזיתיים בכינורות, המזכירים ציוצי ציפורים עליזות המקפצות מענף לענף. הפרק השני, באופן מפתיע, אינו פרק איטי אלא "סקרצו" (Scherzando) – חידוש מבני של היידן שהחליף את המינואט האריסטוקרטי המסורתי. פרק זה מציג דואט עדין ושובבי בין שני הכינורות במנעד הגבוה, הנשמע כמעט כריקוד חיזור של שתי ציפורי שיר. הפרק השלישי הלירי והאיטי (Adagio non troppo) מציג תפילה חמה, עמוקת מבע ורחבת-יריעה, המעניקה לוויולה ולצ'לו תפקיד אצילי וקטיפתיע. היצירה נחתמת בפרק סיום (Rondo: Presto) – מפגן מסחרר של וירטואוזיות, קצב פולקלוריסטי צועני וחיוך רחב, המצעיד את הרביעייה בדהרה קולחת ורעננה אל עבר סיום מבריק ושטוף שמחת חיים. זו יצירה מרוממת נפש, מעודנת ומלאת קסם, המציגה את "אבי הרביעייה" בשיא גאונותו הארכיטקטונית וההומוריסטית.

היצירה בלופרינט (Blueprint) מאת המלחינה, הכנרת והזמרת האמריקאית קרוליין שו – האישה הצעירה ביותר שזכתה אי פעם בפרס פוליצר למוזיקה – היא יצירה קאמרית מסעירה, נועזת ומלאת חיוניות, המהווה גשר חי, פועם ומרתק בין המאה ה-18 למאה ה-21. היצירה, שהושלמה בשנת 2016 עבור רביעיית ג'וליארד הנודעת, נולדה מתוך כוונה מוצהרת ומבריקה לנהל דיאלוג ישיר עם רביעיית כלי הקשת בדו מז'ור ("הציפור"), אופוס 33 מס' 3 מאת יוזף היידן. כפי שרומז שמה ("תוכנית ארכיטקטונית"), שו לוקחת את ה"בלופרינט" – המבנה המקורי, ה-DNA ההרמוני, השנינות והשיח הדמוקרטי השוויוני שהיידן הגדיר מחדש באותו אופוס קלאסי היסטורי – ומפרקת ומשרטטת אותו מחדש לכדי ארכיטקטורת צליל מודרנית, תזזיתית ומכשפת. היצירה נפרשת כזרם תודעה מוזיקלי מהפנט, שבו הדים ופרגמנטים מן העבר הקלאסי צפים ונעלמים בתוך שפה עכשווית עשירה. שו עושה שימוש מבריק באפקטים שונים – החל מפריטות פיציקטו חרישיות ומהירות ומקצבים מניעים ודוחפים, דרך הרמוניות חמות ושופעות, ועד לרגעים שבהם המוזיקה נשמעת כאילו היא מאבדת את כיוונה האקוסטי רק כדי למצוא עוגן מלודי חדש. המוטיבים המקפצים וה"ציוציים" של היידן מקבלים כאן גלגול מודרני מרהיב: תנועה בלתי פוסקת, לעיתים נושמת ואורגנית ולעיתים מכנית ואנרגטית, הנעה ברגישות עילאית בין רגעי שקט שבריריים לפרצי וירטואוזיות קולחים, המציגים את ארבעת הכלים בלולאה דינמית של יצירה והתחדשות. בלופרינט היא יצירה מרעננת, סוחפת ומעוררת מחשבה, המדגימה כיצד מסורת וחדשנות אינן סותרות זו את זו, אלא מזינות זו את זו ברוח של הומור ותעוזה. עבור ארבעת חברי הרביעייה, היא מציבה אתגרים טנכיים וסגנוניים יוצאי דופן: לכידות קצבית, יכולת לעבור כהרף עין בין מצלול מעודן ונקי של מוזיקה עתיקה לבין חספוס ותקיפות מודרניים, והקשבה הדדית טוטאלית, ההופכות את היצירה למפגן מרהיב של אינטליגנציה, מקצב וחיוניות וירטואוזית.

רביעיית כלי הקשת בלה מינור של מנדלסון היא אחת היצירות המקוריות, המפעימות והחדשניות ביותר ברפרטואר הקאמרי כולו, המציגה מנדלסון צעיר, נועז ומאוהב בשיא גאוניותו. המלחין, שהיה בן 18 בלבד בעת כתיבת הרביעייה בשנת 1827, חיבר את היצירה חודשים ספורים לאחר מותו של לודוויג ואן בטהובן. תחת השפעת האבל ועוצמת היצירות המאוחרות של בטהובן (שנתפסו אז כמסורבלות ואוונגרדיות מדי), הציב מנדלסון גשר גאוני אל העתיד הרומנטי. הלב הפועם של הרביעייה מבוסס על ליד (שיר) שחיבר מנדלסון עצמו באותו קיץ, למילים "האם זה נכון?" (Ist es wahr?). מוטיב שלוש המילים של השיר הופך לגרעין המלודי וההרמוני המנווט את היצירה כולה, ועובר בה כחוט שני אישי, פילוסופי ורב-תהפוכות. היצירה נפרשת על פני ארבעה פרקים רחבי-יריעה במבנה מעגלי הדוק, שבו נושאים מפרקים שונים חוזרים ומתכתבים זה עם זה. היא נפתחת במבוא איטי (Adagio) פיוטי ונוגה המציג את מוטיב השיר, וממנו היא פורצת אל פרק סוער ותזזיתי בלה מינור (Allegro vivace) המלא במתח ריתמי עיקש. הפרק השני (Adagio non lento) נפתח ברוגע תפילתי חם, המפנה את מקומו במרכז הפרק לפוגה אפלה, סבוכה וכרומטית להפליא בהשראת בטהובן. הפרק השלישי מחליף את הסקרצו המסורתי באינטרמצו אלגנטי וחינני ברוח "חלום ליל קיץ", הנע בין שירה לירית מלוטשת לבין קטע אמצעי מהיר ברוח פיות ושדונים. היצירה מגיעה לשיאה הדרמטי בפרק סיום (Presto) מטלטל, הנפתח ברצ'יטטיב תיאטרלי ונואש בכינור הראשון, ורוטט לאורך מרוץ קצבי פראי עד לחזרתו המנצחת והמנחמת של המבוא הלירי מהפרק הראשון, הסוגר את המעגל בתחושת השלמה עמוקה. הרביעייה מבטיחה חוויה רגשית מעוררת השראה, המציגה את התפרצות הרגש הרומנטי בתוך שלמות מבנית מופתית. היא תובעת מהמבצעים מצלול עשיר, חם ותזמורתי ברגעי השיא הדרמטיים, לצד קלילות וירטואוזית ושקיפות מוחלטת בקווי הפוליפוניה הסבוכים.

שישיית כלי הקשת הראשונה בסי-במול מז'ור מאת יוהנס ברהמס היא אחת היצירות הסוחפות, המלבבות והאהובות ביותר ברפרטואר הקאמרי. היצירה, שהושלמה בשנת 1860 כשהמלחין היה בן 27 בלבד, נולדה מתוך תקופה סוערת ומלאת השראה בחייו, שבה חווה אהבה נכזבת לזמרת אגאתה פון סיבולד ונאבק להוכיח את בשלותו האמנותית מול הצל הגדול של בטהובן. הבחירה המבריקה בהרכב הייחודי של שישייה – הכפלה של שני כינורות, שתי ויולות ושני צ'לי – העניקה לברהמס הצעיר מגרש משחקים אקוסטי מושלם. היצירה מנצלת את העומק החם והקטיפתי של הוויולות והצ'לי כדי לברוא מרקם צלילי עמוק, דחוס ושופע, הנע באומנות עילאית בין שקיפות קאמרית אינטימית לבין הוד ונפח סימפוני רחב-יריעה. השישייה נפרשת על פני ארבעה פרקים מונומנטליים, המוליכים את המאזין במסע רגשי שטוף אור וחמימות אנושית. הפרק הראשון (Allegro ma non troppo) נפתח בנושא אצילי וכובש בצ'לו הראשון, המפתח דיאלוג זורם, שופע רעיונות ומלא חיוניות בין ששת הקולות. ליבה הדרמטי של השישייה טמון בפרק השני (Andante ma moderato) – סדרה גאונית של וריאציות על נושא עתיק, אפל ומלא עוצמה ברוח הבארוק, הנשמע כמעט כצעדה עיקשת וחושפנית הנעה בין ייאוש עמוק לנחמה שברירית. הפרק השלישי (Scherzo) הוא פרץ אנרגיה קצר, שובב ותזזיתי ברוח ריקוד עם כפרי, ואילו פרק הסיום (Poco allegretto ו-Presto) הוא רונדו לירי, חינני ומלא הומור שנון, המצעיד את ששת המבצעים בדהרה וירטואוזית וקולחת אל עבר קודה חגיגית, קורנת ומרוממת נפש. השישייה חושפת את הנשמה הרומנטית בשיא תפארתה, תוך שהיא תובעת מהאנסמבל מצלול עמוק, שופע, חם ותזמורתי, מבלי לאבד את הדיוק הריתמי ואת האיזון הדינמי העדין, והופכת את המפגש הבימתי לחגיגה מוזיקלית מרהיבה.

רביעיית אריאל, המתייחדת בווירטואוזיות, בתובנות מוסיקליות מעמיקות, ובביצועיה הנרגשים והסוערים, זוכה לשבחי הביקורת ברחבי העולם כבר יותר מ-20 שנה. הרביעייה נוסדה בישראל, ב-1998, כשחבריה עוד למדו בחטיבת הביניים בבית הספר שליד האקדמיה למוסיקה ולמחול בירושלים. הרביעייה זכתה בפרס רביעיית קליבלנד היוקרתי, שמוענק על ידי אגודת Chamber Music America, כהכרה בהישג אמנותי משמעותי וכתמיכה בקריירה. היא מכהנת כרביעיית הבית בקולג' למוסיקה של אוניברסיטת סינסינטי, שם מנהלים חבריה את תכנית המוסיקה הקאמרית ומקיימים סדרת קונצרטים, נוסף על סיורי קונצרטים ברחבי ארה"ב ומעבר לים. שמשה בעבר כרביעיית הבית במוסדות מובילים כמו פסטיבל ראוויניה, פסטיבל המוזיקה ילו בארן ותוכנית פרלמן. רביעיית אריאל הופיעה באולמות נודעים ברחבי העולם, כולל קרנגי הול ומרכז לינקולן בניו יורק, מרכז קנדי בוושינגטון והקייזרזל בפרנקפורט. בעונה הנוכחית הופיעה, בין היתר, במרכז התרבות Bender JCC-GW בוושינגטון רבתי, באגודת המוזיקה הקאמרית של קנטקי, בסדרת הקונצרטים של Chamber Music in Oklahoma, במרכז אמנויות הבמה ג'יי וסוזי גוג באוניברסיטת אובורן באלבמה, בתוכנית המוזיקה פרלמן/סאנקוסט, ובסדרת הקונצרטים The Crypt Sessions בניו-יורק. אלבומה מיצירות ברהמס וברטוק, שיצא בחברת Avie Records, זכה לשבחי המבקרים. רביעיית אריאל ידועה בביצועיה לרביעיות של בטהובן, וביצעה את מכלול הרביעיות פעמים רבות בארה"ב ובאירופה. היא משתפת פעולה בקביעות עם מוזיקאים ידועים, ביניהם הפסנתרנים ג'רמי דנק, אוריון וייס וינון ברנתן; הצ'לנים פול ווטקינס, קלאודיו בוהורקז ואליסה ויילרשטיין; ולהקת המחול מארק מוריס. בשנת 2020 ביצעה את הבכורה האמריקאית של חמישיית הפסנתר של דניל טריפונוב עם המלחין כפסנתרן. נוסף על פרס רביעיית קליבלנד זכתה בפרסים בינלאומיים רבים: פרס ראשון בתחרות "פרנץ שוברט והמוסיקה המודרנית" בגראץ, אוסטריה (2003), הפרס הגדול בתחרות פישהוף למוסיקה קאמרית (2006), פרס שלישי וכן פרס סיקיי עבור הביצוע של הרביעייה מס' 4 של ברטוק בתחרות באנף (2007). על הופעותיה בתחרות באנף תוארה ב-American Record Guide כ"אנסמבל מושלם הניחן במוסיקליות עילאית ובעוצמה פרשנית מרשימה". ביצועה לרביעייה המונומנטאלית אופ. 132 של בטהובן תואר על ידי המבקר כ"שיא התחרות". הרביעייה השלימה תואר ראשון ותואר מתקדם בקונסרבטוריון ניו-אינגלנד, בוסטון. עם מוריה נמנים כמה מענקי רביעיות כלי הקשת, בהם וולטר לווין ופול כץ. זכתה בתמיכה משמעותית ללימודיה בארה"ב מקרן התרבות אמריקה-ישראל, מדב ורחל גוטסמן, ומ-Legacy Heritage Fund. כמו כן, זכתה במענק מטעם A.N. and Pearl G. Barnett Family Foundation.

הרן מלצר מכהן כצ'לן ראשי בתזמורת הפילהרמונית הישראלית. הופיע כסולן עם התזמורת הפילהרמונית הישראלית, התזמורת הקאמרית הישראלית, תזמורת הקאמרטה הישראלית ירושלים, אנסמבל סולני תל-אביב, הסינפונייטה הישראלית באר שבע והתזמורת הסימפונית אשדוד. זכה במקום הראשון בתחרויות האביב (ישראל 2018), בתחרות דווידוב (לטביה 2018) ובתחרות גבריאלי (גרמניה 2019). זכה במלגות הצטיינות מטעם קרן התרבות אמריקה-ישראל, ובמלגות מטעם "צפונות תרבות". כמו כן, לקח חלק בפעילויות רבות מטעם המרכז למוסיקה ירושלים, כגון הפילהרמונית הישראלית הצעירה, הרכבים קאמריים וכדומה. שיתף פעולה במוסיקה קאמרית עם אמנים ידועים, בהם יצחק פרלמן, מרים פריד, גיא בראונשטיין, חגי שחם, עמיחי גרוס, צבי פלסר, אוהד בן ארי, אלון גולדשטיין ועוד. למד אצל לובה רבין בקונסרבטוריון כפר סבא, אצל צבי פלסר בקונסרבטוריון הישראלי למוסיקה, ואצל קלאודיו בוהורקז בבית הספר הגבוה ע"ש האנס אייזלר בברלין. עם מוריו נמנים גם עמנואלה סילבסטרי ופליקס נמירובסקי. מנגן על צ'לו המושאל לו מטעם התזמורת הפילהרמונית הישראלית וקשת המושאלת לו מטעם קרן התרבות אמריקה-ישראל.

אלכסנדר פבלובסקי, המייסד והכנר הראשון של הרביעייה הירושלמית, נהנה ממוניטין מבוסס כמוזיקאי קאמרי, כסולן וכפדגוג. בוגר הקונסרבטוריון שליד האקדמיה למוסיקה ולמחול בירושלים, וכן בוגר האקדמיה, כתלמידו של מטוויי ליברמן. מגיל צעיר הופיע כסולן וכמוסיקאי קאמרי על הבמות היוקרתיות ביותר בעולם, וצבר ניסיון רב המאפשר לו להקנות לתלמידיו ידע רב ערך. ככנר הראשון של הרביעייה הירושלמית הוא אורח קבוע ואהוב ברחבי העולם. בביקוריה הדו שנתיים הקבועים בצפון אמריקה, הרביעייה מופיעה בניו-יורק, שיקגו, בוסטון, לוס אנג'לס, פילדלפיה, פורטלנד, וושינגטון, קליבלנד וטוסון. באירופה זוכה הרביעייה לקבלת פנים נלהבת בהופעותיה הקבועות בכל אולמות הקונצרטים היוקרתיים, בהם הטונהאלה בציריך, הרקולסזאל במינכן, אולם וויגמור ואולם המלכה אליזבת בלונדון, אולם פלייל והסיטה דה לה מוזיק בפריז, הקונצרטהאוז והפילהרמוני בברלין ועוד. כמו כן מסיירת הרביעייה בקביעות באסיה ובאוסטרליה. הוא אורח קבוע בפסטיבלים בינלאומיים כדוגמת ורביה, שלזוויג-הולשטיין, גשטאד, ריינגאו, השוברטיאדה באוסטריה, זלצבורג, ירושלים והביאנלות לרביעיות כלי קשת בפריז ובאמסטרדם. שיתף פעולה עם אמנים נודעים רבים, בהם, סר אנדראס שיף, אליזבת לאונסקייה, דניאל ברנבוים, מיצוקו אושידה, ג'סי נורמן, אלכסנדר מלניקוב, דניס קזוחין, מנחם פרסלר, גארי הופמן, סטיבן איסרליס, נטליה גוטמן, ג'ושוע בל, פול מאייר, אורפאו מנדוצי, שרון קם, נבוקו אימאי, פרנס הלמרסון, דניאל מולר-שוט, אליסה וולרשטיין, מיקלוש פרני, מרטין פרוסט, אנדראס אוטנזמר, לורנס פאואר וטביאה צימרמן. הופיע גם עם רביעיות שימנובסקי, בלצ'אה, אבן, פרז'ק וורמיר. עם הרביעייה הירושלמית הקליט מאז 2004 שורה ארוכה של הקלטות לחברת הרמוניה מונדי, אשר זכו בשיא עולמי במספר פרסי מגזין המוסיקה של ה-BBC וכן במספר פרסי Diapason D'Or. מאז 2008 הוא מכהן כמנהל האמנותי של "ימי המוזיקה זייסט", פסטיבל בינלאומי וכיתות אמן למוסיקה קאמרית בהולנד, ומנחה בקביעות כיתות אמן באירופה, בצפון אמריקה ובאסיה. מאז 2002 הוא מכהן פרופ' למוסיקה קאמרית באוניברסיטה למוסיקה ולאמנויות הבמה בגראץ, אוסטריה. מנגן על כינור אנטוניו סטרדיווריוס משנת 1696, של תורם אנונימי, וכן על כינור של בונה הכינורות שטפן-פטר גרנייה משנת 2009.

"A blazing, larger-than-life performance that seemed to celebrate the triumph of the human spirit, even from the depths of chaos.” (The Washington Post)

"High-energy music making presented with impeccable clarity and impressive virtuosity… the purpose and confidence of quartets who know that they know what they are doing… hallmarks of the best quartet… a performance of tremendous excitement… a performance of striking brilliance, the virtuosity of the players evident at every turn… a concert of this quality and refinement is a testament to their maturity as an ensemble and their stature in the crowded world of professional string quartets" (Calgary Herald)

"A consummate ensemble gifted with utter musicality and remarkable interpretive power" (American Record Guide)

"An unforgettable musical journey… exceptional ensemble playing… technical prowess… precision and flair… The dialogues among the instruments proved engaging… Their collective sensitivity and expressiveness left a lasting impression… The melancholic melodies alternated with moments of fiery brilliance, leaving us spellbound until the final note… the quartet embraced the emotional breadth of the music, leaving the audience profoundly moved… vivacity and elegance… agility and unified rhythm and delightful precision… the Ariel Quartet navigated the ever-shifting moods with brilliance and finesse before the crowd erupted with gratitude. … The Ariel Quartet’s harmonious unity and passionate dedication to its craft left an indelible mark" (The Boston Musical Intelligencer)

"A High Energy Concert… The Ariel Quartet performed with a commanding intensity and highly integrated ensemble effort… consummate musicality in their interpretation and impressive virtuosity… all of which again showed the Ariel Quartet playing as one organic entity, which earned them a standing ovation from the appreciative audience." (Hardwick gazette)

"A gripping and often very subtle reading, setting ear-melting tenderness against seething passion with a deft and precise touch." (The Washington Post)