רביעיית אריאל מארחת את הצ'לן הלל צרי, מבכירי המוסיקאים הקאמריים בישראל, בתכנית הכוללת שלוש יצירות מופת מהרפרטואר הווינאי.

רביעיית אריאל נוסדה בישראל בשנת 2000, כשחבריה עוד למדו בחטיבת הביניים בבית הספר שליד האקדמיה למוסיקה ולמחול בירושלים. זוכת פרס רביעיית קליבלנד היוקרתי, שמוענק על ידי אגודת Chamber Music America, כהכרה בהישג אמנותי משמעותי וכתמיכה בקריירה. הרביעייה מכהנת כרביעיית הבית בקולג' למוסיקה של אוניברסיטת סינסינטי, שם מנהלים חבריה את תכנית המוסיקה הקאמרית ומקיימים סדרת קונצרטים, נוסף על סיורי קונצרטים ברחבי ארה"ב ומעבר לים. הרביעייה הופיעה, בין היתר, באולם קרנגי ובסדרת קונצרטים במרכז לינקולן בניו-יורק. הקדישה חלק ניכר ממרצה לרביעיות של בטהובן, וביצעה את מכלול הרביעיות שש פעמים בארה"ב ובאירופה. הרביעייה משתפת פעולה בקביעות עם המוסיקאים וההרכבים הבולטים של ימינו, בהם, הפסנתרנים דניל טריפונוב, אוריון וייס וינון ברנתן, הצ'לן פול כץ, רביעיית פסיפיקה, הרביעייה האמריקאית והרביעייה הירושלמית. הרביעייה ערכה סיור קונצרטים עם הצ'לנית אליסה ויילרשטיין, והופיעה תדירות עם הפסנתרנים ג'רמי דנק ומנחם פרסלר. בנוסף, כיהנה רביעיית אריאל כרביעיית הבית של Steans Music Institute בפסטיבל ראוויניה, של פסטיבל Yellow Barn, של פסטיבל קראמור ושל תכנית פרלמן. רביעיית אריאל השלימה תואר ראשון ותואר מתקדם בקונסרבטוריון ניו-אינגלנד, בוסטון, שם הייתה הרכב הבית של התכנית להכשרת רביעיות כלי קשת מקצועיות. עם מוריה נמנים כמה מענקי רביעיות כלי הקשת, בהם וולטר לווין ופול כץ. נוסף על פרס רביעיית קליבלנד זכתה בפרסים בינלאומיים רבים: פרס ראשון בתחרות "פרנץ שוברט והמוסיקה המודרנית" בגראץ, אוסטריה (2003), הפרס הגדול בתחרות פישהוף למוסיקה קאמרית (2006) ופרס שלישי בתחרות באנף (2007).

תכנית הקונצרט כוללת שלוש יצירות מופת מהרפרטואר הווינאי.

חציה השני של התכנית יוקדש לאחד היצירות הגדולות והחשובות ביותר ברפרטואר המוסיקה הקאמרית – חמישיית כלי הקשת עם שני צ'לי של שוברט. אחת מיצירות המופת עמוקות ההבעה שכתב שוברט בשנת חייו האחרונה, 1828, כשהוא כבר יש שסופו מתקרב. למעשה הייתה זו יצירתו הקאמרית האחרונה של שוברט שנכתבה כחודש לפני מותו. הרכב הכלים בחמישייה זו חורג מן המקובל לחמישיות כלי קשת בתקופה, והוא כולל שני צ'לי ולא שתי ויולות. נראה ששוברט ביקש לקבל גוון צליל כהה יותר להרכב ולתת הזדמנויות רבות לצ'לו לתפקד ככלי סולו, בעוד הצ'לו השני פנוי לנגן את צלילי הבס. התכנים הטראגיים ביצירה זו בולטים, ותחושת המוות הקרב צצה שוב ושוב בכל פרקי היצירה, אם כי יש בו גם גילויים של התלהבות ושמחת חיים, בייחוד בשני הפרקים האחרונים. שוברט שבר ביצירה זאת את הגבולות המקובלים של המדיום הקאמרי, גם בממדי היצירה, גם באפקטים הצליליים הכמעט תזמורתיים וגם בשפת הביטוי הישירה והעמוקה שלה. מעל הכל מתנוסס הפרק, השני, האיטי של חמישייה זו בזוהרו, נוגע ברבדים העמוקים ביותר של הנפש. שני אישים דגולים, הפסנתרן ארתור רובינשטיין והסופר תומס מאן, הביעו את המשאלה שהפרק הזה ינוגן בשעת מותם. הפרק נפתח ונחתם באווירה של השלמה והזדככות שמימית, שהיא נדירה בכל הספרות המוסיקלית.

תפתח את הקונצרט הרביעייה הידועה בכינויה, "הבדיחה" – אחת משש הרביעיות הכלולות בקובץ אופ. 33 אותו השלים היידן ב-1781 ופרסם שנה לאחר מכן. היידן הגה רביעיות אלה בעשור האחרון לשירותו בחצר אסתרהזי, זמן לא רב לאחר שנחתם איתו חוזה חדש שאפשר לו זמן רב יותר לעבודה על פרויקטים עצמאיים מעבר לחובותיו הרשמיות לחצר, ולראשונה – גם למכור את המוסיקה שלו באופן עצמאי. בהכירו בפוטנציאל המסחרי החדש הטמון בפרסומן בדפוס, שיווק היידן את הרביעיות אופ. 33 למזמיני התווים כמולחנות "באופן חדש ומיוחד למדי". ההיבט הברור ביותר של רביעיות אלה הנחשב על פי רוב כבלתי שגרתי הוא ההחלטה של היידן להשתמש בסקרצו במקום במנואט עבור הפרק השני או השלישי. השינוי הבולט בסקרצי אלה ביחס למינואטים הוא שהם נוטים להיות מהירים יותר ומעת לעת ניכר בהם גוון משעשע והומוריסטי. ההומור, הקלילות והשנינה מאפיינים קובץ זה גם באופן כללי. יתכן שהידיעה שהוא כותב כעת לקהל בינלאומי רחב יותר ובלתי מוכר, הובילה את היידן לזנוח את הפוגות המלומדות של הרביעיות אופ. 20 (שנכתבו עשור קודם לכן) לטובת סגנון משוחרר יותר באופ. 33. עבור הלקוחות החדשים אליהם פנה הוא כלל כעת מחוות רבות יותר מעולם האופרה הקומית, שירי הרחוב והמחולות הפופולאריים. בה בעת, הפרקים האיטיים של הרביעיות אופ. 33 הם באופן כללי עמוקים יותר ומורכבים יותר במרקמם מאשר אלו שברביעיות הקודמות. מטרתו של היידן בקובץ אופ. 33 היתה להרחיב את הקהל שלו מבלי לפשט את סגנונו או להתפשר על יושרתו כמלחין. במבט רחב, החשיבות המשמעותית של הרביעיות אופ. 33 היא בהפגנת שליטתו של היידן במבע היצירתי בנקודת אמצע זו בקריירה שלו, בה הוא כבר גיבש את גרסתו למה שאנחנו מכנים ברטרוספקטיבה "הסגנון הקלאסי". באופ. 33 הוא השיג סינתזה בין החן המלודי של הסגנון הגלאנטי, המרקם הקונטרפונקטי והלוגיקה הצורנית של הסגנון המלומד והאינטנסיביות הרגשית של סגנון "הסער והפרץ", והפך את המדיום של רביעיית כלי הקשת –  יותר מאשר הסימפוניה, הסונטה לפסנתר, או האופרה – לכלי לכתיבתו המתוחכמת ביותר. רביעיות אלה, המשלבות נגישות עם מצוינות אמנותית, אכן עוררו התלהבות מיידית כשראו אור. מוצרט, שרק החל בקריירה שלו כמלחין עצמאי בווינה כאשר הן פורסמו ב-1782, העריץ את הקומפקטיות שלהן, את האיזון המושלם בין צורה, תוכן וטכניקה, ואת האופן בו היידן נותן לכל ארבעת הכלים מעמד משמעותי במרקם הכללי. כתגובה לאופ. 33 של היידן פרסם מוצרט קובץ של שש רביעיות מפרי עטו (המוכרות כיום כ"רביעיות היידן"), תוך שכמה מהפרקים של היידן משמשים עבורו בבירור כמודל. הרביעייה במי-במול מז'ור, מס' 2 מאופ. 33, ראויה לציון במיוחד הודות לשימוש בהומור שזיכה אותה בכינוי שנתן לה המו"ל, "הבדיחה". ההומור של היידן מתבסס על תמרון הציפיות של המאזין, תוך שילוב הפסקות בלתי צפויות והתחלות מטעות המערערות תחושת סדירות. יתר על כן, גוון של עליצות בא לידי ביטוי במוטיבים ובתבניות ליווי מסוימים, ובהטעמות והדגשות במקומות בלתי צפויים. הפרק הראשון כתוב בצורה הסונטה, המקובלת בתקופה כצורתו של הפרק הראשון, והוא דוגמה מצוינת לטכניקת הפיתוח התמאטי של היידן, לצמיחת פרק שלם ממספר מוטיבים גרעיניים. במקרה הזה מדובר במוטיבים המלודיים והריתמיים המוצגים בפסוק הראשון, בן ארבע התיבות, והמשמשים בסיס כמעט לכל מה שנשמע בהמשך הפרק. פרק הסקרצו, שהוראתו "מהיר", כתוב גם הוא במי-במול מז'ור. זהו פרק תמציתי ומענג בו מקבל הכינור הראשון את רב החומר התמאטי, בעוד הוויולה והצ'לו בעיקר תומכים בהרמוניה. השפעת המוסיקה העממית ניכרת כאן במיוחד. ההומור נעדר מהפרק השלישי, הפרק האיטי של הרביעייה, הכתוב בסי-במול מז'ור. תחתיו פונה כאן היידן למבע חם ולתחושה של רחשי כבוד, אותן הוא יוצק לתבנית צורנית מתוחכמת של ואריאציות בה שני יסודות תמאטיים שונים חוזרים תוך שינויים מעודנים. עבור אלה שטרם התוודעו לרביעיית "הבדיחה" מובטח כי הפרק האחרון הוא שיאה של הקומדיה. דברי הסבר אלה ימנעו מלקלקל את ההפתעה הגדולה ביותר ברביעייה, אבל יש לצפות לבלתי צפוי בפינאלה זה. היידן חותם את הרביעייה בפרק הכתוב בצורת רונדו, במשקל 6/8, ומורה לבצע את הפרק מהר מאוד, כך שהנושא הפותח בכינור הראשון פורץ בתנועה מסתחררת. הנושא השני נובע מאותם דחפים ריתמיים ומלודיים – מוטיבים מהירים, בתנועה סיבובית חוזרת – אך באופי מעט יותר מאופק. שני הנושאים חוזרים ונשמעים תוך שינויים, ולאחר חזרות ואריאטיביות כובשות אלה מגיעה הבדיחה הגדולה…

בתווך, תבצע רביעיית אריאל את רביעיית כלי הקשת, אופ. 3, של אלבן ברג. ברג מוכר בתולדות המוסיקה כאחד משלושת המלחינים המייצגים את האסכולה הווינאית השנייה – לצד מורו, ארנולד שנברג, ועמיתו – אנטון וברן, תלמידו הבולט הנוסף של שנברג. מבין שלושת המלחינים הללו ידוע ברג כמלחין ששימר באופן הבולט יסודות מתוך המוסיקה הרומנטית של המאה ה-19 גם בתוך הסגנון החדשני והנועז של האסכולה החדשה. כתיבתו לירית מאוד ויצירותיו מתאפיינות במהלכים דרמטיים ואקספרסיביים רחבי יריעה. את רביעיית כלי-הקשת  אופוס 3, הלחין ברג בעיצומה של שנת 1910, בשני פרקים בלבד, והיא הוקדשה לרעייתו, הלנה. את פרקה הראשון סיים כבר בסוף חודש מאי והוא הושמע אז בנגינת נסיון. פרקה השני הושלם בקיץ של אותה שנה ונגינת הבכורה של הרביעייה היתה בווינה, ב- 24 באפריל 1911, יחד עם הסונטה לפסנתר אופוס 1. כמכלול יש ברביעייה זו, מחד גיסא, המשכיות היסטורית לסגנונם של וגנר, מהלר, ריכרד שטראוס ושנברג המוקדם, ומאידך גיסא ניכרים בה גרעיני סגנונו הבשל של ברג, אשר יתנו את פריים ביצירותיו המאוחרות יותר. במבנה הדו-פרקי ניתן לראות אימוץ גישתו של בטהובן בכמה מן הסונטות שלו לפסנתר (מגמה המתבטאת באופן עקיף גם בגישה הארכיטקטונית-עקרונית של מהלר). בפרק השני ניתן להבחין במעין טיפול וריאטיבי ופיתוח של הרעיונות המרכזיים המובאים בפרק הראשון. בצד המבע המוסיקלי ניכרים מיזגו הרך והלירי של ברג, כמו גם לשונו האקספרסיבית, לעומת האופי הנוקשה, הנזירי והחמור של ידידו ועמיתו, אנטון פון וברן.

"A blazing, larger-than-life performance that seemed to celebrate the triumph of the human spirit, even from the depths of chaos.” (The Washington Post)

"High-energy music making presented with impeccable clarity and impressive virtuosity… the purpose and confidence of quartets who know that they know what they are doing… hallmarks of the best quartet… a performance of tremendous excitement… a performance of striking brilliance, the virtuosity of the players evident at every turn… a concert of this quality and refinement is a testament to their maturity as an ensemble and their stature in the crowded world of professional string quartets" (Calgary Herald)

"A consummate ensemble gifted with utter musicality and remarkable interpretive power" (American Record Guide)

"An unforgettable musical journey… exceptional ensemble playing… technical prowess… precision and flair… The dialogues among the instruments proved engaging… Their collective sensitivity and expressiveness left a lasting impression… The melancholic melodies alternated with moments of fiery brilliance, leaving us spellbound until the final note… the quartet embraced the emotional breadth of the music, leaving the audience profoundly moved… vivacity and elegance… agility and unified rhythm and delightful precision… the Ariel Quartet navigated the ever-shifting moods with brilliance and finesse before the crowd erupted with gratitude. … The Ariel Quartet’s harmonious unity and passionate dedication to its craft left an indelible mark" (The Boston Musical Intelligencer)

"A High Energy Concert… The Ariel Quartet performed with a commanding intensity and highly integrated ensemble effort… consummate musicality in their interpretation and impressive virtuosity… all of which again showed the Ariel Quartet playing as one organic entity, which earned them a standing ovation from the appreciative audience." (Hardwick gazette)

"A gripping and often very subtle reading, setting ear-melting tenderness against seething passion with a deft and precise touch." (The Washington Post)