הפסנתרן רומן רבינוביץ' פותח את סדרת הרסיטלים לפסנתר לעונה זו, המציגה כמה מהפסנתרנים שנבחרו לאורך השנים להשתתף בתכנית היוקרתית Building Bridges שייסד סר אנדראש שיף בשנת 2014. רבינוביץ', זוכה תחרות רובינשטיין 2008, מופיע בקביעות כסולן עם תזמורות מובילות ברחבי ארה"ב ואירופה, בהן התזמורת הסקוטית הלאומית, הסימפונית של סיאטל, הקאמרית של פריז, הסימפונית של פראג ועוד. הופיע בקונצרטים וברסיטלים באולמות ובסדרות קונצרטים בולטים בעולם, בהם הוויגמור בלונדון, הגוונדהאוז בלייפציג, מוזיאון המטרופוליטן בניו יורק, אגודת אמנויות הבמה של וושינגטון, מרכז קנדי בוושינגטון, אגודת הרסיטלים של ונקובר, סדרת הפסנתר באולם המלכה אליזבת בלונדון, אקדמיית ליסט בבודפשט וכן בפסטיבלים נודעים, בהם מרלבורו, לוצרן ופסטיבל האביב של פראג.

הרסיטל יוקדש ליצירתו המונומנטאלית למקלדת של באך, "וריאציות גולדברג", אותה מבצע רבינוביץ' בעונות האחרונות ברסיטלים ברחבי העולם, בכלל זה ברסיטל באולם וויגמור בלונדון. כשווריאציות גולדברג ראו אור ב-1741 ככרך הרביעי של ה- Clavier-Übung, הן נקראו פשוט "אריה עם וריאציות שונות לצ'מבלו עם שתי מקלדות". שמו של וירטואוז המקלדת והמלחין יוהאן גוטליב גולדברג (1727-1756) נקשר ליצירה רק ב-1802, כאשר יוהאן ניקולאוס פורקל פרסם את הביוגרפיה פורצת הדרך שלו על באך. לדברי פורקל "הרוזן קייזרלינגק, השגריר הקודם של רוסיה בסקסוניה, ביקר לעיתים קרובות בלייפציג. עם משרתיו שם נמנה איש צעיר ומוכשר, יוהאן גוטליב גולדברג – נגן צ'מבלו שהיה תלמידו של וילהלם פרידמן באך [בנו הבכור של באך], ומאוחר יותר של יוהאן סבסטיאן באך עצמו. הרוזן סבל מנדודי שינה ומבריאות רופפת, וגולדברג, שהתגורר אף הוא שם, נאלץ להישאר בחדר הסמוך ולהקל על סבל אדונו באמצעות מוסיקה. באחד הימים ביקש הרוזן מבאך להלחין כמה יצירות מקלדת לגולדברג, יצירות רכות ועליזות שירעננו את לילותיו נטולי השינה. באך החליט לכתוב סדרת וריאציות, צורה שקודם לכן לא עניינה אותו במיוחד. עם זאת, תחת ידי האומן שלו נולדה יצירת מופת. הרוזן כה התלהב ממנה עד שקרא לה 'הווריאציות שלי'. לעיתים קרובות אמר: 'גולדברג יקירי, נגן לי את אחת הווריאציות שלי'. קרוב לוודאי שבאך לא זכה מעולם לתגמול כה נדיב על יצירותיו. הרוזן העניק לו גביע זהב ומאה מטבעות Louis d’Or!". ספק רב הוטל ביחס לאמינות הסיפור הזה. מכל מקום, גם אם סיפורו של פורקל בדוי, אין עוררין כי היצירה לה הוא יוחס היא אחת מיצירות המופת הגדולות ביותר של באך. הסיפור עצמו הוא בכל מקרה סיפור טוב ואף זיכה את היצירה בכותרת טובה והוסיף, קרוב לוודאי, למעמדה המיתי. האריה המשמשת כבסיס לסדרת הווריאציות היא יצירה מקורית של באך, סרבנד שלו ואלגנטי הכולל כל שהיה דרוש לבאך על מנת לברוא יקום אדיר של וריאציות. רק כמה מהתבניות המלודיות של סיומי הפסוקים המשמשות כמרכיב מאחד שורדות את הטרנספורמציות של באך, המבוססות בעיקרן על הארכיטקטורה והמהלך ההרמוני של הנושא, בעיקר על קו הבס. במובן זה וריאציות גולדברג הן למעשה סוג של מגה פסקליה או שאקון. על בסיס איתן זה באך בונה מבנה נפלא שניחן גם בפרופורציות יפיפיות וגם בגיוון מדהים.

במסגרת שנת ה-80 לייסוד הקונסרבטוריון, יפתח את הקונצרט הקטע "געגועים" מתוך יצירתו של יואב תלמי "הלכי רוח". המנצח והמלחין יואב תלמי, חתן פרס ראש הממשלה לקומפוזיטורים 2013, הוא מן המוסיקאים הישראלים הפעילים והמצליחים. ב-1969 הוענק לו בפסטיבל טנגלווּד בארה"ב פרס קוסביצקי למנצחים צעירים, וב־1973 זכה תלמי בתחרות למנצחים צעירים מטעם קרן רופרט בלונדון. ב-2007 הוענק לתלמי ע"י שר התרבות והמדע פרס פרנק פלג על "פעילותו האמנותית ברוכת השנים ברמה גבוהה, על הישגיו המרשימים ותרומתו לחיי המוסיקה של ישראל". לאחר זכייתו בפרס ראש הממשלה למלחינים בשנת 2013, זכה תלמי ב-2018 בפרס אקו"ם ע"ש אבידום על הישג השנה למלחינים עבור יצירתו חמישייה לקלרינט וכלי קשת. תלמי נולד בקיבוץ מרחביה ב-1943 ולמד פסנתר, קומפוזיציה וניצוח מגיל צעיר, תחילה בקונסרבטוריון של אביב ובאקדמיה למוזיקה ע"ש רובין בתל אביב ולאחר מכן בבית הספר ג'וליארד בניו יורק. קומפוזיציה הוא למד בארץ בהדרכתם של תאודור הולדהיים, ארטור גלברון ומרדכי סתר, ובהמשך השתלם אצל המלחינים האמריקאים ווינסנט פרסיקטי והול אוברטון בביה"ס ג'וליארד, ואצל דריוס מיו בקורס הקיץ של פסטיבל אספן, קולורדו. "הלכי רוח" נכתבה לפסנתר סולו ב-2019 וכוללת חמש מיניאטורות, המשקפות הלכי רוח שונים, בדומה למסורת הרומנטית של מחזורי קטעי אופי קצרים לפסנתר. הקטע הרביעי, "געגועים", נפתח במהלך אקורדי קצר במנעד האמצעי המזכיר את פתיחת הפרק הראשון מתוך הסימפוניה "הבלתי גמורה" של שוברט. מהלך זה, הנשמע כשאלה ללא מענה, נענה בתגובה במנעד העליון כמעין הדהוד של זיכרון רחוק. דו שיח זה בין שתי הישויות המוזיקליות חוזר לאורך הקטע תוך פיתוח קל עד לסיומו בהדהוד חרישי המותיר את המאזין בתחושת געגועים בלתי פתורה.

"Mr. Rabinovich performed with uncommon sensitivity and feeling" (Anthony Tommasini, New York Times)

"A joy to listen to… unfailing musicality and inventiveness" (BBC Music Magazine)

"Rabinovich’s playing… was absolute perfection" (Seen and Heard International)

"Admirable interpretations… performed with a rich, full-blooded sound, singing lines and witty dexterity". (New York Times)

"An evening of exceptional music making" (Seen and Heard International)

"He is an artist of the highest caliber; a pianist with complete technical command, a prodigious memory and a highly individual personality at the piano" (Palm Beach Arts Paper)