מאות תלמידים, אלפי בוגרים, רבבות אוהבי מוסיקה והרבה מוסיקה טובה – זהו המאזן של הקונסרבטוריון הישראלי למוסיקה, מאז הקמתו בשנת 1945 ועד היום. החינוך המוסיקלי והחתירה למצוינות הם ה"מה" וה"איך" שלנו. הבאת המוסיקה הטובה לכל, היא הסיבה לקיומנו.בתום ארבע שנים של גלות מרצון, אנחנו חוזרים לבית חדש בכתובת המוכרת והידועה. האקליפטוסים, הפיקוסים והקזוארינות מקיפים את הבניין כאילו לא עזבנו אף לרגע, והערכים שלאורם חונכנו וחינכנו יפים כמו פעם גם היום. עליית מדרגה באיכות ההוראה והעשייה המוסיקלית ועיצוב הדור הבא של מוסיקאים – אלה המילים. הפצת והנחלת המוסיקה הטובה לקהל גדול יותר – זוהי המנגינה, ואת המנגינה הזו אפשר לזמזם וללכת הביתה, או לנגן בעוצמה וברגש, במעורבות טוטאלית, ו"לכבוש את העולם".
אינני יודע אם נכבוש את העולם, אבל בחרנו במעורבות הטוטאלית, במחויבות לשמור ולקדם את איכות ההוראה והעשייה המוסיקלית, ולעצב את הדורות הבאים של מוסיקאים ושוחרי תרבות.
ולסיום, מילה אחת שמן הראוי היה לומר קודם: תודה – לכל מי שעזר, עוזר ויעזור לקונסרבטוריון להגיע ליעדיו ולהגשים חלומותיו. תודה לצוות המורים והעובדים המצוין – אין שני לו.
קוסטין קנליס אוליאר
מנהל הקונסרבטוריון
דַּע, כִּי כָל רוֹעֶה וְרוֹעֶה יֵשׁ לוֹ נִגּוּן מְיֻחָד לְפִי הָעֲשָׂבִים וּלְפִי הַמָּקוֹם שֶׁהוּא רוֹעֶה שָׁם… דרש רבי נחמן מברסלב. ובאמת, צלילי הפסנתרים, הכינורות, החלילים והמצילות, וכמוהם גם שירת המקהלה והמולת הלימוד של תלמידי הקונסרבטוריון הישראלי למוסיקה תל-אביב, המשיכו להדהד ולנגן בין כתליו בשנים שבהן גלה ממשכנו ושכן באכסניות מארחות.הקונסרבטוריון, מן המוסָדות הוותיקים בארץ, מעניק לתלמידיו את הבסיס לאהבת המוסיקה ולהצטיינות בנגינתה. מסגרת הלימודים הנרחבת, הכוללת שיעורי נגינה, חזרות מקהלה, תזמורת והרכבים, ונוסף על כך גם תכנית לימודים עיונית מַקיפה, פיתוח שמיעה, סולפג', ספרות המוסיקה ופעילות מגוונת של קונצרטים ומופעים, מעודדות את התלמידים להרחיב את חווית המוסיקה ולנצל את שפע ההזדמנויות המוצעות להעשרתה.
יָתר על כן, הקונסרבטוריון בורך בצוות מסור ומיומן, המוּנע באמת ובתמים מאהבה למוסיקה ולתלמידים ומאהדה למוסד היקר הזה.
בתור נגן חלילית ותיק, אני מצטער שלא זכיתי ללמוד בקונסרבטוריון הישראלי למוסיקה ולשפר את טכניקת הנגינה שלי.
וּמִשִּׁירַת הָעֲשָׂבִים נַעֲשֶׂה נִגּוּן שֶׁל הָרוֹעֶה… לקראת שובו של הקונסרבטוריון למשכנו החדש-ישן ברחוב שטריקר, אני סמוך ובטוח, שהקונסרבטוריון הישראלי למוסיקה תל-אביב ימשיך להימנות עם החבורה המצומצמת של הקונסרבטוריונים המובילים בעולם כולו.
שלכם,רון חולדאי
ראש עיריית תל-אביב-יפו
רן ברון, בני, היה התלמיד הראשון – והיחיד בשנה הראשונה (1994) – של מגמת הג'אז בקונסרבטוריון (למעשה המגמה הוקמה "בגללו").בשנת 2003 נהרג רן בפיגוע ב"מייקס פלייס" ומשהגענו, רעייתי ואני, לקונסרבטוריון, כדי להנציח את זכרו, מצאנו מגמת ג'אז משגשגת בת 80 תלמידים.
לימים הפכתי מעורב יותר ויותר בענייני הקונסרבטוריון וראיתי שלא רק הג'אז צמח והתפתח – כל המחלקות גדלו, הוקמו מחלקות חדשות ובוגרי הקונסרבטוריון זוכים בפרסים ראשונים בקטגוריות בינלאומיות. מצאתי מוסד חינוכי נפלא, ואני שמח על ההזדמנות שניתנה לי להירתם לפיתוחו.
לאחרונה הקמנו גם אגודת ידידים, וזאת במטרה "להקפיץ" את הקונסרבטוריון מדרגה נוספת מעלה, ואם אחת, בעצם למה לא שתיים?
אני מזמין אתכם לבקר, להכיר מקרוב את האבות המייסדים ואת מקורות ההשראה של המוסיקה הישראלית, "ולטעום" על קצה המזלג ממגוון הפעילויות החינוכיות והמוסיקליות המתרחשות בין כתלי הקונסרבטוריון.
זה המקום להודות לעיריית תל אביב ולמשרד החינוך והתרבות על תמיכתם הבלתי מתפשרת בקונסרבטוריון, ולמשפחת רכבי, הנרתמת לכל משימה.
ולסיום, אבקש להקדיש תודה מיוחדת למשפחת אריסון. לא יהיה זה מוגזם לומר: "בלעדיכם לא היינו כאן".
בברכה,
גבי ברון
יו"ר הוועד המנהל
